מתנת יום הולדתי // עו”ד אייל סברו

זוהרה הגיעה למשרדי ביום הראשון לתחילת הלימודים אחרי חופשת הקיץ הארוכה, היום הראשון לחודש ספטמבר. המוני ילדים הלכו על המדרכות בדרכם לבית הספר.

מראה הילדים עם הילקוטים על הגב, השמחה בעיניהם וההתרגשות, עוררו בי מצב רוח טוב עוד בדרכי למשרדי. העובדה שהיה זה יום הולדתי תרמה לכך.

זוהרה המתינה לי בחדר ההמתנה. דקלה מזכירתי אמרה לי שהיא המתינה לה ליד הדלת עוד לפני 8 בבוקר.

היא היתה בסוף שנות ה-30 לחייה. גובה ממוצע, מבנה גופה חטוב, עיניה כחולות ושיערה שחור, חלק וארוך. כשראיתי אותה חשבתי שמישהו מחבריי חמד לצון ושלח לי “הפתעה” ליום ההולדת ותיכף ה”מתנה” תתפשט. אבל כשהחלה לבכות ולספר את סיפורה, שכחתי מיום ההולדת, מהילדים בדרך לבית הספר וממצב הרוח הטוב שהיה לי.

זוהרה היא בת למשפחה חרדית מבני ברק. כשהגיעה לגיל 18 עזבה את הדת והתגייסה לצה”ל. בעקבות זאת  נידתה אותה המשפחה.

יגאל, הרס”ר בבסיס, התאהב בה. מאז עברו כמעט 20 שנה. הם נשואים 17 שנה, הורים לשני ילדים בני 10 ו-7, וזוג אוהב.

עד אותו יום בו היא קיבלה טלפון אנונימי מגבר.

“בעלך בוגד בך עם אשתי”… אמר הקול מאחורי השפופרת. הוא אמר שיתקשר שוב כשיהיו לו יותר פרטים, וסגר.

זוהרה מיאנה להאמין. היא התמוטטה.

מאז חלפו חודשיים. אותו איש התקשר שוב ונתן לה פרטים מדויקים על הרומן בין בעלה ואשתו. היא בדקה זאת והסתבר שדבריו נכונים: בעלה בוגד בה עם אשת מכירות בחברה בה עבד.

“החלטתי להתגרש”, אמרה לי. “תן לי הוכחות. די. עד עכשיו חשבתי שאני בסרט. אבל היום, כשסירב לבוא ללוות את ילדיו לבית הספר וכל כולו עסוק בעצמו, החלטתי שחבל על הזמן”.

כשראיתי את תמונתו של בעלה הייתי בהלם. האיש נראה מבוגר ממנה ב-15 שנה… גבוה, שמן מאוד, קרח, מרכיב משקפיים – כל עדשה כמו בקבוק עראק. לא הבנתי מה יכול לחבר ביניהם. הוא  נראה יותר כמו אביה ולא כמו בעלה.

אבל כבר מזמן הפסקתי להתעסק עם פסיכולוגיה של נישואין. אני חוקר וזהו.

היא הזמינה מעקב  של יומיים. כשהוא בעבודה וכשהוא יוצא ל”הליכה” פעם בשבוע.

“הייתי נותן לו לצעוד מכאן ועד אילת”, מלמלתי.

“וגם זה לא היה עוזר”, הוסיפה.

סוף סוף היא חייכה, אבל עיניה הכחולות היו אדומות. הדמעות שזלגו מהן נראו אמיתיות. ניכר היה שבגידתו של בעלה מכאיבה לה עד מאד.

למחרת בבוקר ישבתי סמוך לביתם, שכונה נאה באזור חדש בראשון לציון.

כשיגאל יצא מהבית חשבתי שהנה אני רואה המצאה חדשה: מקרר עם רגליים… בחיי, כך האיש נראה…

כעבור חצי שעה היה במשרדו שבמרכז תל אביב. עוקביי ואני המתנו ליד רכבו בכניסה לבניין.

כעבור שעה הוא יצא משם, מלווה  בבחורה צעירה. גילה להערכתי לא עלה על 25. היא היתה יפה.

תוך דקותיים ישבו ברכבו של יגאל ונסעו לכיוון הרצליה. אנחנו אחריהם.

באזור געש הם פנו לכיוון מערב ועצרו על צוק גבוה מול חוף הים.

הספקנו לצלם אותו ואת הצעירה מורידים את משענת הכיסא, אחר כך את ראשה של הבחורה עולה ויורד, יורד ועולה…

השניים היו שם כשעה.

לא האמנתי למה שראו עיני. למה בחורה צעירה ויפה, שיכולה להשיג כמעט כל אחד, בוחרת בגבר בגיל אביה שנראה כמו מקרר מהלך?

“כנראה שהיא מחפשת קידום בעבודה”, אמר יוסי העוקב שלי. חייכנו.

בסוף יום המעקב עדכנתי את זוהרה בממצאים. היא נראתה רגועה יותר לעומת הפגישה הקודמת.

“יופי, כל הכבוד”, אמרה לי. נראה היה שהוקל לה.

ביום השני למעקב יצא יגאל מביתו בשעת ערב מוקדמת, לבוש טרנינג גדול ונעלי ספורט חדשות לבנות.

בשעתיים של הליכה שנראתה כמו זחילה של תינוק בן 6 חודשים,  צעד למרחק של קילומטר אחד בלבד. בשעתיים נוספות חזר לביתו.

“4 שעות של הליכה… בחיי… אפילו הבן שלי היה עושה את זה יותר מהר, והוא בן 6”. חייכתי לעוקביי שכמעט איבדו סבלנותם.

כשהיה בכניסת ביתו עדכנתי במהירות את זוהרה. “לא היה כלום… ג’וגינג בלבד”.

קבענו להיפגש בעוד יומיים.

כשהגיעה למשרדי היא נראתה מתוחה כקפיץ, אבל חייכה לשם שינוי.

סיפרתי לה על המעקבים, בעיקר על זה של היום הראשון שהיה מעניין יותר, ואז ניגשנו לחדר הצפייה.

כשהלכה לפני סקרתי את גופה. היא כמעט נשקה לגיל  40, אבל נראתה פגז. לא הבנתי איך המקרר הטמבל בוגד בה.

מצד שני, הזכרתי לעצמי, לעולם אין לדעת מה קורה בחדרי חדרים…

כשסיימה לראות את בעלה מקבל שירותי מין מנערת המכירות שלו, ניגבה את דמעותיה. כשראתה אותו הולך 2 ק”מ במשך 4 שעות, חייכה.

לאחר שקיבלה את דו”ח המעקב, קלטת הוידיאו והתמונות, שלפה לפתע מתיקה חבילה עטופה בסרט. “אני יודעת שקלקלתי לך את יום ההולדת לפני כמה ימים”, אמרה. “הנה הפיצוי”.

זה היה שוקולד בלגי משובח, ואני הרי ידוע כחובב שוקולד.

חייכתי ואמרתי שלא היתה צריכה. “תודה”, לחצתי את ידה.

היא התכופפה לעברי ונשקה לי על לחיי. “מזל טוב” אמרה ונעלמה.

עברו שנה וחודשיים בדיוק. במשרדי הופיעה בחורה צעירה, באמצע שנות  ה-20 לחייה. חתיכה לא קטנה. ביקשה מעקב על בעלה, מתקין מערכות קולנוע ביתי. גבר נאה, שרירי, בתחילת שנות ה-30 לחייו.

לקח לי בדיוק רבע שעה עד שהאסימון נפל (פעם המוח שלי היה מהיר יותר). זו היתה סוכנת המכירות של השמן, המקרר. איך יכולתי לשכוח?!

קיבלתי אותה כלקוחה וחתמתי איתה על חוזה הזמנת מעקב. הרי לא היא היתה נושא החקירה שלי, אלא ההוא, לו היא נתנה “שירותי שאיבה”…

היא סיפרה שהיא נשואה שנתיים בדיוק. עובדת כמנהלת… כן, מנהלת מכירות ראשית של חברה גדולה בתל אביב.

בהחלט התקדמה מאז. מעניין איך….

המעקב אחר הבעל לא היה קל. היה לו אופנוע גדול ומהיר, אבל בעזרתו של ניסים, חברי הותיק ובעליה של סוכנות אופנועים גדולה שתרם לי אופנוע ליום אחד, הצלחתי להתגבר על הבעיה.

תיעדתי אותו נכנס למלון יוקרתי בתל אביב עם חתיכה לא נורמלית. קצת מבוגרת ממנו, אבל שווה. השניים בילו במלון שעות ארוכות.

הפעם זה לא לקח אפילו 5 דקות וקלטתי מיד. זו היתה זוהרה… כן, כן, זוהרה שלי, מיום הולדתי הקודם. קיבלתי אותה שוב כמתנה ליום הולדתי שהיה לפני כחודש.

כנראה שהיתה סקרנית לדעת מי הקול מאחורי האפרכסת.

וכשראתה, לא פספסה…

 

חפשו אותנו ב-  ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו “זבוב על הקיר”, ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד “רז חקירות” בראשל”צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il