הבוגדים לטיס // עו"ד אייל סברו היא היתה אישה מקסימה. בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, אם ל-3 בנים, האחד חייל בסיירת מטכ"ל, השניים האחרים תלמידי תיכון. אישה משכילה. תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני במשפטים. פגשתי בה לראשונה במסדרונות בית המשפט המחוזי בתל אביב, שם העדתי כחוקר בתיק אישות. היא ייצגה את הצד השני. כשסיימתי את
מחפשת את עצמה // עו"ד אייל סברו הוא היה בסוף שנות ה-20 לחייו, פנים צעירות. יודעים מה? היו לו פני ילד, וחיוך תמים של ילד, ממש ילד. אב לתינוק מקסים בן שנה, איתו הוא הגיע לפגישתנו. ערן סיפר לי על חייו. בן יחיד להורים מבוגרים שהצליחו להביא ילד לעולם לאחר שנים של הפריות וטיפולים.
אלישבע הייתה אישה דתייה, חרדית בסוף שנות הארבעים לחייה. בעלה, שוחט ידוע באזור הדרום נפטר לפני שנה לערך והותיר אותה עם 7 ילדים, אומנם נשואים ועומדים ברשות עצמם אבל כשיש ילדים קטנים יש צרות קטנות, כשהילדים גדולים גם הצרות גדלות, אלישבע עבדה קשה על מנת לרצות את כולם. נפגשנו באירוע משפחתי וכשסיפרתי מה אני עושה, ביקשה
באחד הבניינים החדשים שבמערב ראשון לציון החדשה הרוחות סערו. אלמוני נהג לפזר זבל באישון לילה אל פתח דלתם של מי מהדיירים. פעם התעורר השכן מקומה א' וכשרצה לאסוף את העיתון מפתח ביתו כשקורי שינה בעיניו, הרים טיטול מלוכלך. את שארית יומו לא אספר לכם אבל היא נראתה רע לגמרי. פעם התעוררה השכנה מקומה ג' וכשיצאה
בפנימיית הנוער געשו הרוחות. מכתב אנונימי שהופץ בין כל דיירי הפנימייה, כולל הסגל, סיפר על "רומן" שמתנהל בין מנהל הפנימייה לאחת התלמידות בשמינית. כולם התעוררו לבוקר של ליחשושים וריכולים. התלמידה עליה נכתב סירבה לצאת מחדרה לחדר האוכל. לבסוף בלחץ אם הבית היא נאותה לעשות זאת. כשנכנסה, נעמדו כולם על רגליהם ומחאו לה כף... היא פרצה