אלישבע הייתה אישה דתייה, חרדית בסוף שנות הארבעים לחייה. בעלה, שוחט ידוע באזור הדרום נפטר לפני שנה לערך והותיר אותה עם 7 ילדים, אומנם נשואים ועומדים ברשות עצמם אבל כשיש ילדים קטנים יש צרות קטנות, כשהילדים גדולים גם הצרות גדלות, אלישבע עבדה קשה על מנת לרצות את כולם.
נפגשנו באירוע משפחתי וכשסיפרתי מה אני עושה, ביקשה לשוחח עימי בפרטיות. אלישבע הייתה נשואה בצעירותה לעלם גרמני נחמד, בלונדיני תכול עיניים, אותו הכירה בקיבוץ בו גדלה, נישאה לו והולידה לו את ילדם. כעבור 10 שנים לערך כשהחלה לחזור בתשובה הלכו והחמירו יחסיה עם בעלה, בשלב מסוים נפרדו בטקס פרידה קצר כי מעולם לא נישאו ברבנות. הוא שב לגרמניה והיא הכירה את השוחט, נישאה הולידה 7 ילדים חדשים ובגרה. אלישבע ביקשה כי אמצא את בנה, ג'. מאז נולד עברו 30 שנים והילד כבר צריך להיות גדול ובטח דומה מאוד לאביו.
הסברתי לאלישבע במה דברים אמורים ועד כמה אינם קלים הם וקבענו להיפגש כעבור יומיים במשרדי.
כשהגיעה למשרדי מצוידת בתמונות של בעלה לשעבר ושל תינוק מקסים בידיה, הבחנתי בנחישות של אלישבע. ביקשתי פרטים נוספים אודות השניים ובמיוחד על הבעל. הנ"ל היה גבר צעיר אוהד ישראל שהגיע לארץ להתנדב באחד הקיבוצים בדרום, שם עבד ברפת והצטיין במעשיו, שאלתי את אלישבע מה מניע צעיר גרמני לעלות לישראל ולעבוד בחינם בין פרות וריח לא הכי סימפטי והיא הפליגה בסיפורים על אביו של הנ"ל שהיה חבר במפלגה נאצית ועשה דברים נוראים לעם היהודי וכשבגר החליט לכפר על מעשיו של האב ועשה זאת בצורה הכי קיצונית, עלה לישראל, עבד בחינם, התחבר עם יהודיה ואפילו הוליד ילד שנקרא יהודי.
קשה היה לי שלא להעריך את הילד/גבר/בעל הנ"ל, קיוויתי לפוגשו וללחוץ את ידו.
לאחר שאספתי את כל הפרטים הנדרשים מאלישבע עבדתי שבועיים נוספים עם גורמים בגרמניה בניסיון לקבל פרטים נוספים ממרשם התושבים בגרמניה וכשזה יצא בפקס במשרדי סימנתי 14 איש פוטנציאלים, ארזתי מטלטלי ועליתי בטיסה ישירה לפרנקפורט. במהלך שעות הטיסה רקמתי קשרים שעזרו לי בהמשך, עם אשת עובד השגרירות הישראלית שהחליטה כי אני החתן הפוטנציאלי לבנות הקהילה היהודית בגרמניה, כמובן שלא התאמצתי לספר שאני נשוי באושר ועל העזרה אספר בהמשך.
כבר ביום הראשון לנחיתה על אדמת גרמניה נפגשתי עם חוקר מקומי עמו שוחחתי באינטרנט בשבועיים האחרונים. הצגתי בפניו את הרשימה המסומנת שלי וביקשתי ממנו רק פרט אחד שיעזור לי לצמצם את הרשימה, ביקשתי שיסמן עבורי את אלו שהם אבות לילד בן 30 שבעבר עזבו את גרמניה לטובת ישראל.
ידעתי כי כל חוקר טוב יוכל להצליב את הפרטים שביקשתי בדיוק כפי שיכולתי אני לעשות בישראל. קבענו להיפגש בעוד יומיים במסעדה עליה המליץ (כשרה כמובן).
לאחר ארוחת צהריים דשנה בבית המלון המפואר בו התאכסנתי נפגשתי עם יהודי מקומי בעל קשרים, אליו הגעתי דרך אשת עובד השגרירות שהבטיחה כי האיש לא יאכזב אותי. מהיהודי הנחמד, שעשה מאמצים לשדך אותי לבתו, ביקשתי רק דבר אחד קטן, שיאתר עבורי את אביו של הנ"ל. כל פרטיו היו ברשותי וביקשתי לגבות את עצמי במידה ולא אאתר את הנ"ל ובנו, אוכל להגיע לאביו שאמור להיות קשיש בן 80+ אולי הוא יוביל אותי אל הנ"ל. היהודי החביב שמח לחפש עבורי נאצי מזדקן והבטיח לחזור עם תשובות ביומיים הקרובים. את היומיים שלאחר הנחיתה העברתי בטיולים ובקניות.
עברו יומיים והחוקר יצר עימי קשר טלפוני. קבענו במסעדה הכשרה, עיניו אמרו לי את תשובתו טרם פצה את פיו. לדבריו אף אחד מהשמות שהצגתי בפניו לא היה מעולם בישראל. הייתי מאוכזב מאוד מהממצאים שהרסו לי את כל התיאוריות שהתיק יהיה קל. ניסיתי לחשוב על דרכי חיפוש נוספות, העליתי מספר אפשרויות ושלחתי את החוקר למסע חיפושים נוסף ברחבי גרמניה הממוחשבת מאוד.
עברו יומיים נוספים, נפגשתי עם החוקר בלובי בית המלון בו התאכסנתי. האדם הנחמד יצא מגדרו למצוא את הנ"ל אך לא הצליח. נפרדתי מהחוקר תוך כדי תשלום נאות על מאמציו והבטחה לארח אותו בישראל החמה אם יגיע. נפגשתי עם היהודי, זה הגיע זחוח כולו ללובי המלון ועוד לפני שהתיישב אמר, "קלי קלות היה למצוא אותו", עיני אורו ישבתי איתו למעלה משעתיים בהן סיפר לי איך נעזר במכון ויזנטל הידוע ואיך כבר יומיים הסתובב עם כתובתו של האיש בארנקו ורק חום גבוה מנע ממנו להתקשר.
למחרת ארזתי ציוד מצומצם, נכנסתי לרכב השכור שהיה לי ונסעתי לכתובת שקיבלתי. לאחר שש שעות נסיעה הגעתי לכפר קטן בדרום גרמניה, שקט ופסטורלי, התדפקתי על דלת הבית עליו נרשם שם המשפחה של הנ"ל. גבר קשיש וזקוף פתח לי את הדלת, הצגתי עצמי כמי שעורך סרט אודות גרמנים שהתנדבו בארץ הקודש ועבדו בקיבוץ ללא תשלום ומבקש את רשמיהם כעבור שנים.
עיניו של האיש הזקן אורו, הוכנסתי אחר כבוד והדר לסלון ביתו. האח בערה והמקום היה חמים ונעים. האיש סיפר לי על עצמו וכמובן על בנו ששהה בישראל 7 שנים לערך. ביקשתי לפגוש את הבן, אבל עיניו של האיש הושפלו. האיש נהרג בתאונת דרכים לפני שנתיים לערך כשחזר עם בנו מריצת בוקר. עיניו דמעו והוא הציג בפניי את תמונות בנו ונכדו.
איש והעלם שעמד לידו בכל התמונות היה דומה לו 2 טיפות מים, ביקשתי את התמונה כדי להכניס את השניים לסרט והאיש שמח על כך. נפרדתי ממנו, עכשיו הבנתי למה לא הצליח החוקר למצוא את הנ"ל, על הכל חשב חוץ מאשר על כך שהאיש מת.
למחרת בלילה חזרתי בטיסה לישראל, את הקדמת הטיסה סידרה לי האישה של עובד השגרירות, שלה סיפרתי כי אבי אינו חש בטוב והבטחתי לחזור לגרמניה כשארצה להתחתן…(אולי בגלגול הבא).
עברו יומיים נוספים ופגשתי את אלישבע במשרדי, חשתי במתח שחייתה בו בשבוע שבו הייתי בגרמניה. סיפרתי לה את השתלשלות האירועים מהנחיתה בגרמניה ועד להצגת התמונה שקיבלתי מהנאצי הזקן, אלישבע לא הפסיקה לבכות. לפני שהלכה ממשרדי ביקשתי לתת לה את התמונה אבל היא סירבה בתוקף, תשאיר לך את התמונה, אני מעדיפה להישאר עם הזיכרונות של ילדי התינוק, מאז ועד היום כשאני נפגש עם אלישבע עיניה מושפלות ודומעות מייד, רק היא ואני יודעים למה.

 

 

חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il