הסיפור השבועי – “המצלמה של משה” עו”ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
יוכבד הייתה אישה ערירית, גלמודה. ב – 92 שנות חייה הספיקה לאבד שני בעלים, ילד אחד שנהרג בהתרסקות מטוס ולא הספיק אפילו לראות אישה וכמה כלבים שליוו אותה שנים ארוכות.
את אחיה משה לא עזבה מעולם, בן 89 היה כשהלכה לעולמה. פגשתי אותו למחרת מותה כשהרציתי בפני פורום קשישים באחד מבתי האבות היוקרתיים בראשון לציון. משה היה יכול להמשיך ולספר לי על אחותו יוכבד עוד שעות ארוכות, אבל אני שמיהרתי, שאלתי אותו בשיא העדינות, ובמה אדוני חושב שאני יכול לעזור לו? משה סיפר לי כי יוכבד לא האמינה בבנקים, עוד בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשאיבדה את כל ממונה בפולין, החליטה כי בבנקים לא תשים שקל אחד בחייה, מאז נהגה לאגור את כספה בביתה.
“בעלה האחרון צבי, היה חקלאי ידוע באזור רחובות, כשהלך לעולמו מהתקף לב בגיל 75 השאיר ליוכבד את כל רכושו שנאמד ב- שני מיליוני $. יוכבד המירה את כל הקרקעות למזומנים, ואת המזומנים שמרה בביתה בתוך כספת”. נו שאלתי, ו… “ואתמול כשהלכה לעולמה בדרכה למכולת, הגעתי לביתה הצנוע וגיליתי כי הכספת פתוחה וריקה”, אמר משה ודמעות זלגו מעיניו, ליוויתי את משה לחדרו, השעה הייתה כמעט חצות, ישבתי עם משה ושמעתי את קורות חייה של יוכבד.
הבנתי כי מישהו חמד את כספה של יוכבד והיה לה המון. ניסיתי להבין מי זה יכול להיות ולאט לאט גיליתי את הפוטנציאלים, ניפיתי שלושה מהם ונותרו שניים
בלבד. אווה חברתה הטובה, שהחזיקה במפתח לדירה, מאחר ומדי פעם נהגה להאכיל את כלבה של יוכבד כשזו נסעה לבקר את אחיה בבית האבות ופטריק איש הניקיון שהגיע לביתה אחת ליומיים והחזיק אף הוא מפתח של הדירה. הגניבה התרחשה ב- 12 השעות האחרונות ומכאן שהכל עוד טרי. סיכמתי עם משה על שכ”ט בעבור החקירה לאיתור גנביי הכסף, קיבלתי ממנו יפויי כוח חתום, מקדמה נדיבה במזומן שהחזיק (כמו אחותו) מאחרי המקרר הקטן שבחדרו ומפתח
לדירה של יוכבד.
יצאתי מחדרו של משה בבית האבות, כשהשעה הייתה קרובה ל- 01:30 לפנות בוקר. טלפנתי לרועי הטכנאי המסור שלי וקבענו להיפגש בעוד כשעה ליד ביתה של יוכבד. שיערתי כי יתכן ואפגוש בדירה אנשים ולכן מיהרתי לביתי לקחת את הנשק שלי. כשהגעתי לכתובתה של יוכבד באחד מפרברי חולון, המתין לי רועי שהיה רגיל לשגעונות שלי, “עד מתי? עד מתי?” אמר וחייך. פתחתי את דלת הדירה ונכנסתי פנימה, כשרועי ושני צעירים מאחוריי, הדלקתי את האורות, הדירה הייתה מלאה בדברי זוהמה, קופסאות קרטון, ערמות נעליים, קופסאות שימורים, תקליטים ישנים, ערמת מעילים ישנים ומטבח שלא נוקה זמן רב, היכן פטריק המנקה?
הרהרתי לעצמי והמשכתי את החיפוש בחדרי הבית. כשהגעתי לחדר השינה של יוכבד, הזזתי את התמונה הגדולה שמעל המיטה, בדיוק כפי שסיפר לי משה. כספת קטנה נתגלתה לעיניי, משכתי אותה בזהירות ודלת קטנה נפתחה, הכספת אכן הייתה ריקה. הבטתי בכספת היטב, היא הייתה ממודל ישן מאוד, מסביב למסגרת שלה היו סימנים עקומים של שפשופים, מישהו פתח את הדלת בכוח, ניתן היה לראות זאת בנקל. הסתובבתי בדירה עוד דקות ארוכות, רועי ישב בצד והמתין עד שלבסוף נתתי לו את האו קיי, תוך דקות חזר לדירה עם שני ארגזי כלים. הצבעתי על חדר השינה, הסלון והחדר הנוסף, בכולם אני רוצה משדרים מהרמה הטובה ביותר, אמרתי, רועי הנהן בראשו לאות “הבנתי”. עברו שעתיים בדיוק, ורועי מזיע כולו סיים עבודתו ואמר, “יאללה, הולכים לישון אייל”, נעלנו את הדלת בזהירות, חיכינו שהאור במדרגות הבית יכבה וירדנו חרש לרכבנו, שאף אחד לא ידע כי היינו שם.
מכירים את הקלישאה כי “גנב לעולם יחזור למקום הפשע”, לזאת חיכיתי.
למחרת בבוקר, לאחר שתיית קפה הבוקר עם חני אישתי ונשיקת הפרידה של רז בני בגן הילדים מיהרתי לבית האבות היוקרתי. פגשתי את משה יושב ובוהה בטלוויזיה שבמועדון, לחצנו ידיים וסיפרתי לו את עלילות אמש, ניכר כי תלה בי תקוות גדולות, התפללתי לאלוהים שלא אאכזב את משה.
עברו 3 ימים ארוכים, נכנסתי לדירה של יוכבד בשעה 03:00 לפנות בוקר, שמישהו לא יראה אותי נכנס וישנה את תוכניותיו. כבר כשפתחתי את דלת הדירה הבחנתי
כי הדברים אינם כפי שהשארתי אותם. לקחתי את הקלטת לביתי והרצתי את השעות שהופיעו ביומן התמונה למעלה לאט, לאט, לאט. בשעה 10 בוקר של היום השני להקלטה נפתחה הדלת, גבר בגיל 40 לערך נכנס לדירה, על-פי התיאור של משה היה זה פטריק, קעקוע גדול על אמת ידו הימנית אישרה את זהותו. ידעתי שהגנב נתפס, אבל מייד אחריו נכנסה אישה מבוגרת עם חלוק ורוד ושיער בלונדיני אסוף בקפידה, על-פי התיאור הייתה זו אווה, שכנתה של יוכבד. חייכתי לעצמי, אם כך שניהם חברו יחדיו ולא אחד מהם. הגברתי את השמע בטלוויזיה וחיכיתי למוצא פיהם וזה לא אחר לבוא, “את בטוחה שהיא החזיקה גם יהלומים?” שאל פטריק, “בטח” ענתה אווה, “אני חושבת שהם היו בחדר השני מתחת למיטה הישנה”.
השניים נכנסו לחדר האחר ונראו הופכים כל פינה. כעבור דקות ארוכות של זיעה ועצבים, אמר פטריק, “אמרתי לך שאין פה כלום, לא הספיקו לך 300 אלף דולר שלקחת, את רוצה גם יהלומים?”, חייכתי חיוך גדול. נתתי לפטריק ולאווה להתווכח ביניהם, השניים מסרו את כל מה שחלמתי והתפללתי בשבילו, ידעתי כי השניים נפלו בפח. באותו הלילה נרדמתי כמו תינוק.
למחרת בשעת בוקר מוקדמת טלפנתי לידידי, קצין חקירות ראשי במחוז המרכזי וסיפרתי לו על קצה המזלג את נסיבות התיק שברשותי. תוך שעתיים נפגשנו בפתח בית האבות היוקרתי בראשון לציון, משה שראה אותי מלווה בקצין משטרה בכיר, חייך חיוך שאמר, כל הכבוד. ישבנו במועדון והקרנתי לשניהם את הקלטת שבה צפיתי אמש. ידידי הקצין שלף טפסים סטנדרטיים ומשה חתם עליהם, כעבור שעה לערך בעודנו מסבירים למשה מה יקרה הלאה, נתבשרנו כי השניים נעצרו.
באותו הערב עודכנתי על-ידי ידידי כי השניים הודו בגניבה, אווה החזירה את כל הכסף, פטריק הספיק להזמין רכב יוקרתי חדש ולכן החזיר רק חצי מהכסף, החצי השני יינתן למשטרה על-ידי סוכנות הרכב. השניים צפויים לתקופת מאסר ארוכה.
למחרת שבתי אל משה וסיפרתי לו כי הכסף הוחזר ברובו ובעוד ימים מספר יקרא לקבל אותו.
כעבור שבועיים לערך קיבלתי חבילה קטנה למשרדי, בתוך קופסת נעליים קטנה הייתה מונחת מצלמה עתיקה מסוג מיוחד שלא הייתה באוסף שלי. נזכרתי כי לפני שבועיים סיפרתי למשה על אוסף המצלמות המיוחד שבמשרדי.
משה דאג לאוסף שלי והעשיר אותו במצלמה עתיקה במיוחד. על פתק קטן שמצאתי אחר-כך נרשם, תודה, משה.
אם תגיעו למשרדי באחד הימים אשמח להראות לכם את המצלמה של משה.
איש מיוחד היה משה.
[/fusion_builder_column_inner]
“זבוב על הקיר” – חייו של חוקר פרטי “סודות” של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
