באחד הבניינים החדשים שבמערב ראשון לציון החדשה הרוחות סערו. אלמוני נהג לפזר זבל באישון לילה אל פתח דלתם של מי מהדיירים. פעם התעורר השכן מקומה א’ וכשרצה לאסוף את העיתון מפתח ביתו כשקורי שינה בעיניו, הרים טיטול מלוכלך. את שארית יומו לא אספר לכם אבל היא נראתה רע לגמרי. פעם התעוררה השכנה מקומה ג’ וכשיצאה מפתח ביתה עם נעלי העקב החדשות שלה היא נכנסה לתוך שקית בשר מסריחה וכל כך התעצבנה עד שבעטה בה בשנית, החליקה על הישבן ועל השמלה החדשה ואת היתר אחסוך מכם. הוזמנתי לאסיפת ועד הבית. שלושה גברתנים ואישה אחת ביקשו את חוות דעתי בנושא, ראו אמרתי, המתמטיקה פשוטה מאוד במקרים כגון אלו. מעקבים לא יעזרו, חקירות גלויות וסמויות לא יסייעו ובדיקות מהימנות גם כן יעלו חרס. רק מצלמות סמויות שיותקנו בקומות שונות במשך חודש ימים לערך יביאו תוצאות. נקווה כולנו שנתפוס את הזבלן. לאחר דין ודברים הסכימו עימי כולם. כולם ביקשו להיות מעורבים בהתקנת המצלמות ולכולם עניתי בשלילה. פעם לפני כמה שנים עבדתי כחודשיים בבניין מסוים ורק בסוף, בעזרת תרגיל שעשיתי כשנואשתי, גיליתי כי הבחור ההוא מהועד שעזר לי בנושא, סיפר לרעייתו, זו לחברתה השכנה והחברה לבעלה, שהיה זה שעשה פיפי במעלית כל בוקר.
ואנחנו משתדלים הרי ללמוד מטעויות ולכן החלטתי באופן חד משמעי שרק אני אדע היכן ובאיזה קומות ימוקמו המצלמות. לאחר שקיבלתי את שכר טרחתי נפרדתי לשלום מדיירי ועד הבית. כבר באותו הלילה עבדו שניים מטכנאיי בבניין. הבניין היה חדש בן שנה לערך, כולו שיש יפה לובי מפואר ומכוניות מפוארות בחניה. מעניין מי מבעלי המכוניות הללו יורד לרמה כל כך נמוכה ולמה, תמהתי.
בלילה כעבור יומיים הושלמה המלאכה. כל שבע הקומות בבניין היו ממותקנות במצלמות סמויות, כולם שידרו לוידאו אחד שהוסלק באחת הקומות בתוך ארון הטלפון ואני המתנתי לתוצאות. עבר יום, עברו יומיים, עבר שבוע, הצפייה בקלטות הייתה קשה ומעייפת ומאף דייר לא נתקבלה תלונה על זבל כזה או אחר. במהלך השבוע השני כשלא קרה כלום, ידעתי לעצמי כי הזבלן/ית קיבל/ה מידע על המצלמות ולכן אינו/ה פועל/ת. חיכיתי לסוף השבוע השני וביקשתי פגישת ועד בית נוספת.
בפגישה חיכו לי כולם דרוכים. ברבע השעה הראשונה סיפרתי שהחלטתי להפסיק את המצלמות. כנראה שהנושא דלף החוצה אמרתי להם ואינני יכול לספק תוצאות כשמישהו מדליף על עבודתי. לא עזרו כל תחנוניהם.
תוך שבוע אחזיר צ’ק על יתרת הזמן שלא נוצל הבטחתי, חוקריי יפרקו את המצלמות ברשותכם מחר בשעות היום.
למחרת שלחתי את שני הטכנאים לעבודתם. כעבור שעתיים של עבודה כשדיירי הבניין פוגשים בהם, חלקם מביעים פליאה וחלקם אכן ידעו על פירוק מכשירי הוידאו והמצלמות.
עברו שלושה ימים. באישון לילה ביקרתי בבניין המגורים, ניצלתי את מפתח דלת הכניסה ומיהרתי למקלט הבניין שם הוחבא “הוידיאו האמיתי”. הוצאתי את הקלטת ומיהרתי לביתי. הצפייה הייתה מעייפת כרגיל וללא תוצאות.
עברו שלושה ימים נוספים ושוב החלפתי קלטת. שוב מיהרתי לביתי, הכנסתי את הקפסולה למכונת האספרסו, את הקלטת לוידאו והכנתי את עצמי לצפייה ארוכה. אבל הצפייה לא הייתה ארוכה כלל וכלל. בלילה הראשון יצאה השכנה מקומה ג’ (זו שסיפרתי כי דרכה על שקית בשר והחליקה על הישבן) כששקית זבל גדולה בידיה.
כשהיא יחפה דילגה לקומה ב’ שמתחתיה ופיזרה את השקית על דלת משפחת כהן. היא עשתה זאת במומחיות רבה מאוד. לגמתי את הקפה כשהוא רותח ומיהרתי לבניין המגורים. לאחר שטיפסתי לדירתה ורשמתי את שם משפחתה חזרתי לרכבי.
התעלומה נפתרה. הייתה זו אשתו של אחד מאנשי ועד הבית. האדון אפילו לא ידע שהגברת שלו מתבלבלת במיקום חדר הזבל ושאפילו שם זורקים זבל עם השקית ולא מפרידים בין השניים. למחרת בבוקר התקשרתי אל האדון עצמו וביקשתי שיארגן פגישת ועד הבית, אם אפשר אצלו בדירה. בשעה 18:00 התייצבתי עם הקלטת בתיק. דיירי הבניין לא בדיוק ידעו מה אני מבקש, חשבו שהולכים לקבל את הצ’ק בחזרה, אבל מדוע לקיים פגישה בשביל כך, תהו לעצמם.
סיפרתי להם את מהלכי, רעייתו של איש הועד הפכה ללבנה כסיד כששמעה כי המצלמות המשיכו לעבוד ולא פורקו באמת. כשהכנסתי את הקלטת לוידאו כנראה שעדיין ציפתה כי לא תזוהה, או שמא מישהו אחר עשה במקומה את מעשה הנבלה. היושבים בסלון היו בשוק. לקח להם דקות ארוכות להגיב. אישתו של האדון נעלמה באחד החדרים, האדון כבש פניו בשתי ידיו והחל לדמוע. “אני מצטער בשמה” אמר, “אני מתנצל”. הישיבה עברה אחר כבוד לביתו של מישהו אחר מהנוכחים. שם הוחלט כי הגברת תישא בהוצאות החקירה. לאחר ויכוחים ארוכים שלהם לא הייתי צד הוחלט כי מפאת כבוד השכן תיתלה מודעת התנצלות על לוח ועד הבית ללא חתימת שם והסוד ישאר שמור בין הנוכחים בלבד. נפרדתי מכולם בלחיצת יד ובפלאי שבח על “תרגיל המצלמות”.
לכם אספר שני דברים, האחד – עד היום לא הבנתי איך הסכימה היא עצמה לדרוך על שקית זבל ורק בשביל שזה יראה אמיתי. השני – אתם באמת חושבים שהדבר סמלי נשמר בסוד בבניין רב הקומות…?!

חפשו אותנו ב-

את ספרו של אייל סברו “זבוב על הקיר”, ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד “רז חקירות” בראשל”צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il