הסיפור השבועי “נשימתי נעתקה” עו”ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות

נשימתי נעתקה // עו”ד אייל סברו 

היא ישבה למולי, עיניה ירוקות גדולות, ריסיה ארוכים ומרשימים, שיערה שחור חלק, ארוך, היא הייתה ברונטית יפהפייה, אבל הסיפור שלה היה עצוב, עצוב מאוד.

את שולי הכרתי לפני שנתיים לערך, כשהגיעה לפגישת ייעוץ, סיפרה לי כי היא חושדת שבעלה בוגד בה.

הסיפור הרגיל, המון סמסים נמחקים, שיחות עלומות, נעלם פתאום בערבים, בכל פעם באמתלה אחרת. פעם חתונה של חבר בעבודה, פעם ישיבה שנתעכבה, תוסיפו לזה חיי מין שהלכו ופחתו והנה לכם חשד, חשד על בגידה.

“התעמתת איתו?” שאלתי, “לא”, ענתה, “לא, מאחר ואין לי כלום ביד, כשיהיה לי אתעמת איתו”.

הסברתי לה שזו טעות רווחת וכשיהיה לה חומר מתועד ממני עדיף שתיקח לה עו”ד טוב ותחתוך ממנו, אם זו כוונתה ולא תמהר לומר ולהראות לו את תמונות החקירה. סיכמנו כי כשנגיע לגשר נחצה אותו. הסכמתי כמובן, במיוחד כשהפטירה לעברי שהמקרה שלה לא רגיל, אבל… מוקדם להסביר.

סיכמנו כי אחכה ממנה לטלפון כשיודיע כי מתעכב “שוב” בעבודתו. כשקמה לצאת ממשרדי, שצבוע בלבן בוהק, לא רק בקירות, אלא גם בריהוט שלי, ענטזה לכיוון הדלת, הייתה לה הליכה זקופה, אצילית וישבן אגס שכל… אישה חולמת עליו כשהיא נרשמת לפילאטיס, או טי.אר. אקס, או זומבה, או… מה שתרצו. חייכתי לעצמי.

עבר שבוע ויום והטלפון הגיע, בערך ב 10 בבוקר הודיעה לי שולי בטלפון כי עודד בעלה הודיע לה כי יתעכב בעבודתו היום, “אשמח אם תעקוב אחריו היום”, הסכמתי, היא הרי כבר שילמה לפני שבוע ואני חייב לה וגם רוצה להביא אותה לפתרון החשדות שלה.

ארגנתי את עצמי ואת יוסי העוקב שלי, השעה התקרבה, קבענו ל- 18:00 אחר הצהריים להתמקמות. בדרך לשם עצרתי לצהריים אצל ארז ונתי, החומוס שלהם זרם בוורידים שלי, בדרך כלל פעם בשבוע באופן קבוע. מיד כשנכנסתי צעק לי נתי, “סברו, קח אותי איתך למעקב בחייאת”…חייכתי כשכולם הרימו ראש מהצלחות והביטו בי, חייכתי במבוכה, “אקח אותך כשתיתן לי את המתכון המיוחד שלך למסבחה הכי טעימה בעיר”, ארז השותף הסתובב בכעס, זה מכבר קעקע את זרועו בקעקוע דרקון גדול ומראהו היה מבהיל קצת כאומר… עד כאן, צחקתי ואמרתי מיד , “תכינו ליוסי ולי 2 מסבחה לפני שנצא למעקב אחרי מלכת יופי בדימוס”, קרצתי ליוסי ושניהם, ארז ונתי, התחילו להשתגע.

טרפתי את הצלחת, יוסי דאג ששלו לא תצטרך לעבור במדיח מרוב שליקק אותה ויצאנו שבעים לערב של מעקב. עברו 45 דקות והיינו ממוקמים.

הרחוב, רחוב הברזל, העיר, תל אביב, הבניין, מלא בחברות היי-טק, ושם גם החברה של עודד. סריקה מהירה בחניון הסמוך לפי ההוראות של שולי ומצאנו את הרכב שלו. התמקמתי בסמוך ומיקמתי את יוסי ליד היציאה הרגלית מהבניין, שמא ייצא רגלית.

עברו 3 שעות, הערב ירד, והוא יצא מהבניין, קיבלתי הודעה מיוסי. הנעתי את הרכב, תוך 3 דקות הופיע למולי, בשנות ה- 40 לחייו, גבוה מאוד, רזה, לבוש חליפה ועניבה, גבר נאה לכל הדעות, נכנס לרכבו, הניע והמתין, המתנתי יחד איתו…

עברו 10 דקות ולחניון הגיעה בחורה צעירה, היא התקדמה בהליכה זעירה לכיוונו, הביטה בחשש ימין ושמאל שמא מישהו רואה אותה, בינגו, סיננתי לעצמי… בינגו.

היא הייתה גבוהה, 180, להערכתי, כולל עקבי סטילטו עם גב נעל אדום, ג’יימי צ’ו סטייל. היא הייתה חטובה, חזה גדול שאני בטוח שמולא בסיליקון איכותי, פגזית רצינית. צילמתי אותה מתוך הרכב שלי, היא נכנסה לרכב שלו והוא פתח בנסיעה מהירה ליציאה מהחניון. מיהרתי אחריו, הייתה תנועה במקום כך שהיה לי קל, יוסי התקרב עם הקטנוע שלו, סימנתי לו לסגור מאחור, כך לא לאבד עין, סימנתי עם 2 אצבעות מעיניי לכיוון עודד. יוסי הבין מצוין שמעתה אין ניתוק עיניים מהאובייקט.

עודד הזדחל בפקקים, אנחנו איתו, עברה חצי שעה ונכנסנו לפלורנטין. עודד החנה את רכבו בסמוך לאחד מהבניינים המחודשים, שניהם יצאו מהרכב, כשהתקרבו לדלת אחת עודד חיבק אותה וידו גלשה לישבנה, הוא ליטף את הישבן שלה בזמן שפתח את דלת האינטרקום עם מפתח בצרור שלו, הכל תועד, בינגו בוודאות, סיננתי לעצמי. הם נבלעו בבניין, עברה דקה ואור נדלק בדירה בקומה ג’, צילמתי מרחוק וסימנתי לעצמי לבדוק שמות באינטרקום אחר-כך.

הם שהו בדירה שעתיים וחצי, אחר כך ירדו יחדיו, נראו משועשעים ומצחקקים, כשנכנסו לרכבו הספקתי לצלם את הנשיקה שנתנה לו. הרחוב היה חשוך והם תיארו לעצמם שהם לבד ובטוחים, אבל לא כך היה. יוסי ואני ארבנו להם מזוויות צילום מחושבות מראש, מרגע היציאה מהבניין ועד לתחילת הנסיעה. הוא הוריד אותה בשכונת בבלי בתל אביב, שלחתי את יוסי לעקוב אחריה, הוא חזר כעבור 3 דקות עם קומה, דירה ושם המשפחה, “לפי הנתונים גרה עם הוריה, מקרוב נראית לי בת 25, לא יותר”, “כן, גם לי”, אמרתי. הגעתי למשרד, היה כבר קרוב לחצות, הכנתי אספרסו קצר, פתחתי קופסת שוקולד והתחלתי להכין את הדו”ח, חושב על שולי.

למחרת בבוקר חייגתי אליה, תוך חצי שעה הגיעה למשרדי, כשנכנסה, נעתקה נשמתי , היא הייתה לבושה בבגדי ספורט, “סליחה על הלבוש, אני בדרך לספינינג”, אמרה לי, “כייף לך”, עניתי, “הספורט היחיד שאני מכיר זה ערוץ 5”, ושנינו צחקנו. עברו דקות מעטות והצחוק התחלף לבכי, הגשתי לה טישו, היה לה קשה לראות את הסרט, אבל כמו כל הנשים שישבו אצלי ב- 20 השנים האחרונות הייתי צריך להריץ שוב ושוב את הקטע שמראה את הפגזית מקרוב. תמיד חשוב להן לראות את זו שהבעל בוחר בה, במקום האישה המסורה. “את מכירה את הדירה הזו?” שאלתי “לא”, ענתה, “אבל אני לא אתפלא אם שכר אותה, הוא מנכ”ל החברה, מרוויח המון כסף, יכול להרשות לעצמו כל דבר, גם דירה לזיונים”, אמרה לי תוך ניגוב הדמעות.

הוצאתי את הדיסק מהכונן, הכנסתי אותו לפולדר עם הדוח והתמונות והכל במעטפה לבנה (הכל לבן, כבר אמרתי?) ונעמדתי להיפרד ממנה, “אני כאן לכל שאלה וכל בעיה, מה שתרצי, כולל הפנייה לעורך-דין טוב, או… יועצת זוגית טובה”, “תודה מתוק”, ענתה לי, “אפשר חיבוק עידוד ממך?” “בטח”, עניתי, “בטח”, היא ניגשה לעברי וחיבקה אותי בחום, החזה שלה נלחץ על החזה שלי, נשמתי עמוק וחיכיתי שתזוז. לחצנו ידיים והיא נפרדה ממני, תוך שאני מביט על הענטוז השובב שלה.

לפני חודש נכנסה בחורה כבת 45 לערך למשרדי, התיישבה ליעוץ, בעלה בוגד בה עם גבר, סיפרה לי, רציתי לבוא מזמן, חברה טובה הפנתה אותי אלייך כבר לפני שנתיים, אבל לקח לי זמן. “מי החברה?” שאלתי, “שולי”, ענתה לי, “שולי ז”ל, מסכנה, איך אכל אותה הסרטן… השאירה בעל ו- 2 ילדות קטנות”, “מההההה”, אמרתי… “מתי?” “לפני שנה”, ענתה לי, “מה, לא אמרה לך שהייתה חולה? 3 שנים נלחמה בסרטן… עד שנכנעה”.

נשמתי נעתקה.

חפשו אותנו ב-  ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו “זבוב על הקיר”, ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד “רז חקירות” בראשל”צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il