מתחת לאף  //  עו”ד אייל סברו

אבי היה באמצע שנות ה – 40 לחייו. סוכן ביטוח במקצועו, איש נחמד ומנומס, לא אבטיפוס של סוכן הביטוח “המציק”, לכן אהבתי אותו. כשביקש פגישה עמי לא חשבתי פעמיים וקבענו למחרת בבוקר. חשבתי שאולי חורג ממנהגו ומנסה למכור לי איזו שהיא פוליסת ביטוח לכלב שעוד אין לי. אתם יודעים, המצב קשה במשק וחשבתי שגם אבי הפך להיות סוכן “רגיל”. אבל לא כך היה הדבר.

אבי הגיע למחרת היום מעונב כהרגלו, אבל לא מחוייך כהרגלו. בדרך כלל היה שופע עליצות, הפעם נכנס עם כוס מים קרים מהמטבח וארשת פניו רצינית ביותר. לאחר שאלות הנימוסין הרגילות ניגש לעניין עצמו, “יפה בוגדת בי” אמר, “ואני לא מצליח להוכיח, היא עושה ממני חולה רוח, קנאי, פרימיטיבי ומה לא” והחל לבכות.

קמתי, חיבקתי אותו ולחצתי אותו בין כתפי, “יהיה בסדר אבי… יהיה בסדר” אמרתי.

לאחר שנרגע התחלתי בסדרת שאלות. יפה, מסתבר, הייתה עקרת בית למופת, חיה חיים טובים. הייתה לה עוזרת, מבשלת, מגהצת, רכב משלה וגם חוג להילינג שבו השתתפה פעמיים בשבוע בתל אביב.

את ההילינג גילתה שנה קודם לכן. בתחילה קיבלה טיפול נגד מיגרנה וכשזה עזר לה, כך טענה, החלה להתעניין בתחום, דבר שהוביל לחוג של פעמיים בשבוע, מזה שישה חודשים לערך.

בסיום סדרת השאלות הארוכה שלי, גיליתי את התסמינים הרגילים של אישה שהכירה מישהו במסגרת החוג ונסחפה לאט לאט… אבל בטוח.

כן, בטוח, כי כל הדרכים הובילו לכך. החוג שנמשך לא יותר משעה ומחצה הפך פתאום לארבע שעות. בהדרגה, כמובן ונוספו לו התנהגות שונה בבית, גם במיטה וגם עם הילדים, שלושה במספר.

עכשיו, כשהיה לי כיוון מסויים שאפילו הייתי מוכן להמר עליו, לקחתי מאבי תמונה שלה ואת פרטי החוג במדוייק (ימים, שעות וכתובת).

ביום המעקב הראשון הצטרפתי גם אני אל עידו ויוסי, שני החוקרים שלי, נהגתי לעשות זאת לעיתים קרובות וכשמדובר בחברים קרובים לי, על אחת כמה וכמה.

יפה יצאה מביתה כשאבי נכנס אליו, בשעה 18:00 בדיוק, נכנסה לרכבה הפרטי והחלה בנסיעה. כעבור 20 דקות הגיעה למרכז קהילתי חדש בתל אביב, שם החנתה רכבה בחנייה, פגשה חברה לחוג (ככל הנראה) ונכנסה לכיתת לימוד, אחת מתוך רבות בבניין.

עד כאן הייתי אני עמה, עם משקפיים, כובע גדול ושיער בלונדיני שארגנה לי הספרית של אשתי, וכל זאת, בגלל שיפה הכירה אותי והייתי חייב להתחפש.

המתנתי לסיום החוג. תלמידות ותלמידים יצאו מהכיתה, יפה הייתה בין האחרונות, יחד עם שתי נשים ושני גברים יצאו מהכיתה כשהם צוחקים ומדברים על ענייני החוג שהסתיים זה עתה.

עקבתי אחר הקבוצה. הכובע המרופט שעל ראשי הביט כל הזמן לעברם, כי בתוכו הוסלקה מצלמה זעירה ששידרה לרכבם של שני עוקביי. יפה נכנסה לרכבה לאחר שנפרדה מהקבוצה והחלה בנסיעה, למרבה הפלא לכיוון ביתה. כשנכנסה לתוך השכונה החדשה, שכונת וילות יוקרתית, התפלאתי, הצטערתי כי בחרתי ביום מעקב שבו ככל הנראה לא קרה כלום. אבל… בדיוק בנקודה הזו החל המפנה. יפה לא נכנסה לרחוב בו התגוררה, אלא חלפה עליו והמשיכה לרחוב אחר בשכונה. כשהחנתה את רכבה בסמוך לבית פרטי, תקתקו המצלמות ותעדנו את יפה נכנסת לתוך הוילה. עכשיו כל שנותר לנו היה להמתין. בזמן ההמתנה חלפו עוקביי שוב ושוב סביב הבית בניסיון לאתר מי מתגורר במקום, שם משפחה, שם פרטי, אבל תיבת הדואר והשער היו מיותמים וכל שנשאר היה להמתין וכך עשינו.

כעבור שעה ומחצה נוספים יצאה יפה מהבית. גבר בשנות ה – 30 לחייו יצא בעקבותיה וליווה אותה לרכבה, לפני שנכנסה לרכב הביט ימין ושמאל והדביק לה נשיקה מהירה על שפתיה, כמובן שזו תועדה במצלמות. לא סתם יפה לעגה לאבי על חשדותיו לגבי קשריה עם מישהו בחוג להילינג. היא צדקה בכל מילה ומילה, “המאהב” לא היה מהחוג, הוא היה מתחת לאף של אבי, שני רחובות ממנו.

למחרת בבוקר שלחתי את ריקי החוקרת שלי, שאין לעמוד בפניה, לברר מי גר בבית. עברו שלוש שעות והיא חזרה מחוייכת. היא הניחה עם חיוך דף מלא שורות כתובות על שולחני. כהן משה, בן 36, גרוש, אב לילד בן 7, עובד כבעל חנות ירקות… בשכונה… יותר מזה לא הייתי צריך לקרוא.

יפה התאהבה בירקן השכונתי. עכשיו הייתי צריך עוד הוכחות, יותר מרשיעות. כבר באותו לילה, כשהחושך ירד על השכונה היוקרתית, סיירתי בשכונה ברגל. בדקתי את החוילה של משה כהן ואת זו שמימין, אבל את זו שמשמאל אהבתי יותר… זו תעזור לי לפתור את הבעיה, כי חדר השינה של משה היה בקומה העליונה, בצד שמאל.

ביום החוג הנוסף בשבוע של יפה, דילגתי על מעקב לחוג, העדפתי להגיע לבית של משה כהן. כשהחשיך קצת, בשעה 19:00 לערך, הוצאתי את גלאי האזעקה שבתוכו מצלמה סמוייה, סולם מתקפל וניגשתי לחוילה שמשמאל, הלא בנוייה. טיפסתי על השלד בין מדרגות מאולתרות עשויות עץ ומסמרים בולטים וכשהגעתי לקומה השניה חיפשתי את החדר הנבנה שלמול חדר השינה של משה כהן. כשמצאתי אותו, הדבקתי את הגלאי בחלון החדר, צופה לעבר החדר של משה השכן. מי יחשוד בגלאי אזעקה תמים, חשבתי לעצמי.

עכשיו התפללתי שהאור ידלוק קמעה, אפילו מנורת לילה תספיק לי. כמו שעון הגיעה יפה לחוילה של הירקן. נכנסה בריצה קלה פנימה, הדלת הייתה פתוחה. לחצתי על כפתור השלט האלחוטי ופתחתי את המצלמה. המצלמה שידרה תמונה חשוכה לחלוטין של חדר השינה. סיור קצר הוכיח כי משה ויפה עדיין למטה. המתנתי בסבלנות, אבל הם היו קצרים  בזמן ותוך ארבע דקות עלו למעלה, איך ידעתי, אתם שואלים? בדיוק 10 דקות עברו והמצלמה שידרה תמונה מחדר השינה. יפה נכנסה עם משה שנשא אותה על כפיים לתוך חדר השינה, הוא זרק אותה על המיטה וראשו נצמד לראשה. כשהפשיט אותה בחופזה תוך צחקוקים רמים, לא חלם לרגע שעליו לסגור את התריסים של חלון חדר השינה, כי בבית הלא גמור שלידו יש מצלמה, למה שיחשוב? חייכתי לעצמי. כל משרד אחר לחקירות היה מסתפק בכך שצילם את הגברת נכנסת ויוצאת מהבית של משה כהן. הנשיקה הייתה “ההצלחה”. לא אצלי, חייכתי לעצמי, לא אצלי. יפה ומשה הירקן תינו אהבים כשעה לערך. המצלמה שידרה למצלמת הוידיאו שברכב שלי. כשקמה להתלבש, קיבלתי את התמונה הכי יפה, יפה עומדת עירומה ליד משה, ששוכב עירום על המיטה. זה יספיק לאבי, חייכתי.

למחרת, כשהכל היה גמור, הדו”ח, הקלטת והתמונות, חייגתי לאבי והזמנתי אותו. כששאל בטלפון, “נו זה יגאל מהחוג”, עניתי, בוא יהיה בסדר…

כעבור שעה, כשצפה עמי בקלטת בחדר הצפייה שבמשרדי, לא יכול היה להתאפק, “זה היה מתחת לאף” סינן.

למחרת בבוקר הכרתי לאבי את מנחם, עורך דין “תותח” בענייני גירושין.

כעבור חודשיים חתמה יפה על הסכם גירושין ואבי קיבל תאריך לגט.

עכשיו עלייך לחזור לחייך אמרתי לו.

 

 

חפשו אותנו ב-   ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו “זבוב על הקיר”, ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד “רז חקירות” בראשל”צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il