הסיפור השבועי “הטייס והקציצה” עו”ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות

“הטייס והקציצה” // עו”ד אייל סברו

רחל הייתה אשתו של טייס קרב בחיל האוויר, את רוב חייה העבירה בבסיסים הצבאיים של צ.ה.ל. פעם בצפון, פעם בדרום, בבסיסים אלו גם גידלה את שני בניה, תאומים בני  14 כיום. יפתח בעלה היה שם דבר בטייסת, מאחריו הילה לא קטנה של מבצעים ודברים עלומים, כך סיפרה לי, אבל הייתה גם הילה אחרת.

מסתבר שעל אותה הילה לא שמעה אף פעם, עכשיו, לאחר 18 שנים במחיצתו של בעלה, הגיעה “השמועה” גם לאזנה, כבדרך נס. לפני כחודשיים לערך, כך סיפרה לי, נסעה עם רכבה לעבודתה שמחוץ לבסיס, בית כלבו גדול, בו עבדה כמעצבת חלון ראווה, בדרך למקום העבודה שבק מנוע הרכב שלה חיים והיא נאלצה, לאחר ניסיונות של עוברי אורח ואנשי הגרירה, לגרור את הרכב למוסך קרוב ולהמשיך במונית למקום עבודתה. כשהגיעה מונית השירות לכיוון העיר הגדולה הסמוכה, נכנסה אליה והתיישבה בספסל האחרון, במונית ישבו חיילים וחיילות נוספים, רובם משרתים בבסיס בו היא מתגוררת והיו בדרכם לביתם, לאחר ליל משמרת כזה או אחר. ואז קרה “הבלתי יאומן”, כך אמרה לי, 2 חיילות שישבו לפניי, החלו לצחקק ולשוחח בקולות על המפקדים בבסיס, זה חתיך וגבוה, זה קשוח ונמוך, זה בנו של זה וזה כזה ובין היתר עלה שמו של בעלה. אני רגילה לזה שמרכלים עליו, בכל זאת טייס, מצליח, מפקד בכיר, אבל פה במונית שמעתי דברים אחרים, שמעתי שלבעלי יש שם של אחד שמזיין כל מה שזז, למדתי שהוא דפק את הקצינה הזו ואת הקצינה האחרת, שבמסיבה ההיא, שבה לא הייתי, כי הייתי בחו”ל עם בניי, השתכרה אחת הקצינות וסיימה את הלילה בביתנו, כל זאת אני שומעת ונשימתי

נ ע ת ק ת. כמעט ותפחתי על כתפן של החיילות ואמרתי, “נעים מאוד, אני רחל אשתו”, אבל בכל פעם שחשבתי לעשות זאת גיליתי עוד משהו על בעלי וההקשבה השתלמה לי. מיותר לציין שבאותו יום כבר לא יכולתי לתפקד, הודעתי על יום חופש והלכתי לשבת על הטיילת הסמוכה לחוף הים, חשבתי על כל מה שקרה, על הגורל שהוביל אותי למונית הזו שבה שמעתי דברים על זה שאני מתעוררת איתו בוקר בוקר ואינני מכירה כלל וכלל, מסתבר.

“כמובן שברגע הראשון רציתי להתקשר אליו ולומר לו, תגיד, זה נכון? אבל הישיבה למול הגלים עשתה לי קצת סדר במחשבה והנה עכשיו לאחר שיש לי דרך מסודרת ללכת בה, אני אצלך, רוצה את עזרתך. אני רוצה להתגרש ממנו !!! במידה וזה נכון, אין לי מה לחיות ולהזדקן עם האיש הזה” והדמעות זלגו מעיניה.

היא הייתה גבוהת קומה, 175 ס”מ לערך, מבנה גופה חטוב, שיערה בגוונים בהירים, חלק וארוך, עיניה ירוקות, עיני שקד, שפתיה היו משורטטות, היא הייתה בחורה יפה, שזכתה עכב כך להנחה של 7,8 שנים לפחות ביחס מראה לגילה. הגשתי לה את קופסת הטישו הקבועה על שולחני ונתתי לה זמן להירגע, היא סיפרה לי על החיים הקשים של נשות הטייסים, על המינוסים בלגור במקום סגור, מסוגר, שבו כל אחד ואחת רואה את מהלכיך, חי בתוך חייך, סיפרה לי על המינוסים שאנחנו, מחוץ לעניינים הללו לא בדיוק מכירים אותם, על ההקרבה של נשות הטייסים למען הזוגיות, המשפחה והכי חשוב, הקריירה של הבעל.

רציתי מאוד לעזור לה והתחלתי לחשוב איך ומה, התחלתי להסביר לה שלא אוכל מטעמים מובנים לפעול בתוך בסיס צבאי, היא הנהנה בראשה תוך כדי ניגוב הדמעות ואמרה “זה בסדר, כבר הכנתי תכנית, כשאת חיה עם איש צבא, את לומדת להכין מבצעים”, אמרה וחייכה חצי חיוך כואב.

רחל הציגה בפני את התכנית שהכינה, לברור “השמועות”, הוקסמתי מדרך חשיבתה, מהפרטים הקטנים אליהם ירדה ולפשטות של העניין. היא עשתה עבודת הכנה, אספה מודיעין, הכינה את הקרקע וממש עשתה לי את רוב העבודה, מה שנשאר לי, היה לבצע והבטחתי שלא לאכזב אותה.

הטייס, כך נקרא לו ברשותכם, למד לתואר שני באוניברסיטת ת”א, פעם בשבוע נהג ללון בבית מלון בת”א, מאחר ולמד יומיים רצוף בשבוע החליט שבמקום לנסוע דרומה בכל יום הלוך ושוב, פשוט ילון בת”א בבית מלון שעמו הגיע להסדר בעניין זה. מזה 6 חודשים שהוא ישן לילה אחד בשבוע בבית המלון, “2 החיילות הנחמדות”, אמרה לי, “דיברו על כך שידוע שבכל פעם שהוא בלימודים, הוא מארח את קצינת הלשכה שלו והצחקוקים של הבנות עוד מהדהדים לי בראש”.

קבלתי תמונה של “הטייס”, תאריך לתחילת עבודה, שהתאים לשבוע שבו לא קיימה עמו רחל יחסי מין “מטעמים מובנים” ונפרדנו בלחיצת יד חמה ורכה.

יום המעקב הגיע, חיכיתי לרכבו של הטייס מחוץ לבסיס בדרום, בשעת בוקר מוקדמת מאוד, השמש טרם זרחה ואני ניקיתי תוך כדי המתנה את עדשות המצלמות שלי, צחצחתי אותן לפני שיעלו על בוהקן את תמונותיו של האיש.

עם אור ראשון הבחנתי ב- 2 אורות גולשים במורד הרחוב היוצא מהבסיס, כשהגיע לרמזור ביציאה יכולתי להבחין במספר הרכב כפי שהופיע ברישומים שלי, נשארתי עומד בצד הדרך, בכיוון אחר לגמרי, סומך על כך שחוסר התנועה בכביש יספיק לי לביצוע פניית פרסה ולהמשך מעקב אחריו, מבלי לצוד את תשומת לבו של “הטייס”.

וכך גם היה, כשהוא פנה שמאלה, אני חציתי את הצומת לכיוון הנגדי, המשכתי לצומת קדימה ואז פניית פרסה חדה וחזרה למרדף אחריו, שעתיים מאוחר יותר לא הייתי עושה זאת , כי התנועה על הכביש הייתה דופקת אותי, אבל בשעה כזו, שהכבישים ריקים, זה היה מושלם. תוך דקות ישבתי אני על זנבו של הטייס המהולל, מחייך לעצמי ומהרהר, מה היה עושה אלמלא ידע שאני “יושב על זנבו”.

הטייס נסע בנסיעה רגילה לכיוון ת”א, הצלחתי לראות כעבור חצי שעה, כשהשמש כבר עלתה והכבישים התמלאו ברכבים, כי הוא בגפו, מרבה לשוחח בטלפון הנייד ונראה גם הוא, צעיר לגילו.

עברה שעה לערך, הגענו לת”א, הטייס התקדם לכיוון מרכז העיר וצפונה לכיוון האוניברסיטה, עקבתי אחריו בזהירות יתר, ידעתי שיום ארוך לפניי. כשהגיע והחנה את רכבו בחניית האוניברסיטה בינות לעשרות כלי רכב, החניתי גם אני וצילמתי אותו לוקח את תיק הכתף שלו מתא המטען ונכנס בשערי האוניברסיטה. עכשיו ידעתי מהתכנית של רחל, שיש לי שעות המתנה לא מעטות ונערכתי לכך.

ישבתי בחניון משעת בוקר מוקדמת ועד לשעות אחה”צ, מה קורה באוניברסיטה פחות עניין את רחל ועקב כך, גם אותי. יותר חשוב היה מה יהיה בערב, במלון.

כשהוא יצא בחברת 2 סטודנטיות צעירות, שצחקקו, חשבתי שהנה, יש לי אורגיה בהתהוות, אבל נשיקות על הלחי והן נפרדו, שתי הבחורות פנו ימינה והוא לרכבו והחל בנסיעה והמחשבות שלי “התאדו”.

עברו 10 דקות והוא הגיע לבית מלון בינוני ברחוב הטיילת בת”א, החנה את רכבו בחניית המלון נכנס פנימה, מיהרתי אחריו, הספקתי לראות אותו מקבל את מפתח החדר ועולה במעלית לקומה 3, ניכר היה כי הכיר את פקידי הקבלה ששמחו לקראתו.

פניתי להמתנה מחוץ למלון, מחפש זווית תצפית טובה על הכניסה, ממתין להתרחשות וזו אכן הגיעה כעבור חצי שעה לערך, הטייס שלנו ירד מהחדר “על אזרחי”, נכנס לרכבו והחל בנסיעה מהירה, ניכר היה כי ממהר להגיע לאנשהו וידעתי שאסור לי לפספס את זה. 10 דקות ברחובות ת”א והוא הגיע לתחנת הרכבת ארלוזורוב, כשהתעגל בכביש הגישה ליציאת הנוסעים, המתינה שם קצינה צעירה, היא הייתה סגן, בלונדינית, חזה גדול ומכנס שהיה מונח עליה בצורה כזו שכל וריד שבלט ברגליה, נראה גם על המכנס, בהחלט פצצה לא נורמלית, שנראתה צעירה ממנו בעשור וחצי, היא נופפה לו בידיה, אני עצרתי ולחצתי “רקורד”, המצלמה תיעדה אותה נכנסת לרכב ומתנפלת עליו בנשיקה מלאת תשוקה, השניים החלו בנסיעה “בינגו”, אמרתי, “בינגו” עד כה הכל התנהל לפי התכנית של רחל ושמחתי על כך, אבל זו הייתה רק ההתחלה.

השניים נסעו ברכב, שמהחלון האחורי ניתן היה לראות בוודאות את הנשיקות והליטופים בכל פעם שהרכב נעצר ברמזור, הייתה ביניהם תשוקה ו… מצלמה שתעדה כל שניה.

הם עצרו בסניף “מקדונלדס”, הטייס קפץ פנימה וחזר כעבור 10 דקות עם 2 שקיות עמוסות, משם המשיכו למלון, עלו ונכנסו יחדיו, כשאני מתעד הכל מתוך הרכב שלי.

עכשיו כשכבר הערב ירד, החשיך, ישבתי ברכב ממתין לשלב השני והסופי של התכנית של רחל.

ידעתי ודמיינתי יופי את מה שקורה בחדר למעלה, היה קשה לי להחליט אם זה יקרה לפני האוכל או אחרי האוכל, בכל מקרה ידעתי מה יקרה, אבל בשביל הוכחות לרחל, די היה בתמונות שהיו בתוך מצלמת הוידיאו שלי עד כה.

הערב עבר והתחיל הלילה, בשעה 23:00 בדיוק התקשרה אלי רחל, “אתה מוכן”, שאלה? מה זה מוכן, עניתי, מוכן ומזומן, אמרתי, עם חיוך גדול של אחד שמת כבר להגיע הביתה לאחר כמעט 18 שעות עבודה רצופות.

עברו בערך 20 דקות ותתפלאו, שלב ב’ וכמעט אחרון עבד יופי, הטייס “והקציצה” יצאו מפתח המלון נחפזים לרכבם, שניהם היו עם טרנינגים, שיער לא מסודר ועצבניים קצת. ניכר היה כי משהו האיץ בהם לעזוב את המקום, נתתי להם להיכנס לרכב, להניע ולהתחיל בנסיעה. הצטרפתי אחריהם לנסיעה, בכל רמזור הקציצה דאגה להימרח על הטייס, מישהו הפריע להם בלילה הארוך שיועד להם וזה גרם להם להיפרד מליל האהבה המתוכנן שלהם ולחזור לבסיס… חייכתי חיוך גדול, מתעד כל נשיקה שלהם מהחלון האחורי, עם המצלמה לראיית לילה המיוחדת שלי. הטייס “טס” לכיוון דרום, בחצי הדרך עזבתי אותו, עכשיו בדרכי לביתי, חשבתי על הטלפון שאקבל מרחל למחרת היום.

למחרת הגיע הטלפון, בצהריים, רחל סיפרה לי את כל השלבים החל מזה שהייתי בו (שלב ב’) ועד לשלב ד’, השלב הכמעט סופי. רחל החלה בזה שהתקשרה אליו למלון בלילה, כשאני אישרתי לה את המוכנות ליציאה שלו מהמלון וסיפרה לו כי אחד הילדים קודח מחום כבר כמה שעות והיא דורשת שיגיע הביתה לקחת אותו לבית החולים. הטייס, כל סיפרה לי, ניסה להניא אותה מדרישה זו, בטענה כי כדאי להמתין עד הבוקר, “פה צרחתי עליו שיגיע מייד”, אמרה לי, והוא בלית ברירה נאלץ להסכים ולכן מיהר להגיע הביתה לבסיס.

רחל שידעה בדיוק שהטייס יביא את הקצינה עד לבסיס ולא ישאיר אותה בלילה מחוץ לבסיס שתחזור לבד ע”מ שלא יראו יחד, יצאה מביתה וכשאני דיווחתי לה שהוא באמצע הדרך יחד עם הקצינה, יצאה רחל מביתה והמתינה לבעלה בש.ג. הכניסה לבסיס.

מה רבה הייתה הפתעתו כשהגיע לשער הבסיס והמתין לש.ג. שיזהה אותו, קפצה לרגע רחל “מהבוטקה” ועמדה למול הרכב, שלובת זרועות מבקשת מבעלה הסבר לפשר היות הקצינה ברכבו, על טרנינג, כמוהו בדיוק. בהתחלה ניסה לתרץ, אבל רחל הייתה חכמה, ביקשה מהקצינה לצאת מהרכב, נכנסה עם בעלה לרכב, לבסיס, לבית ושם עמדו 4 מזוודות ארוזות, “2 שלי ושל הילדים, 2 שלך”, אמרה לו, “עכשיו תחליט מי עוזב ומהר”, אמרה לו.

הטייס ניסה להסביר, להרוויח זמן, אבל… לרחל הייתה תכנית, תכנית שהוכנה חודשים קודם לכן והייתה חייבת לבוא עד סיומה, עד לפרט האחרון.

הטייס לקח 2 מזוודות ויצא מהבית, “עכשיו אני מתחילה בהליכים משפטיים, לפני כן, אעבור דרכך לקחת את קלטת הוידאו ודו”ח המעקב”, אמרה לי ונפרדנו כידידים. מאז לא ראיתי את רחל, אבל אני בטוח שהשלב הסופי הושלם, זה השלב שבו רחל התחילה בחיים חדשים, רחוק מכל בסיס צבאי, כמו שחלמה תמיד.

 

חפשו אותנו ב-  ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו “זבוב על הקיר”, ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד “רז חקירות” בראשל”צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il