הסיפור השבועי – “האשים את אשתו בפרנויה” עו”ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
את רותי פגשתי באירוע משפחתי באחד מאולמות השמחה באזורנו, אישה נאה בשנות ה – 40 המוקדמות של חייה, אמא לשלוש בנות יפהפיות ורעייתו של קרוב משפחה, בעצם יותר רחוק מקרוב.
במהלך רעש והמולת חגיגת החתונה המשפחתית לחשה באוזניי, “בוא החוצה”, ולפני שהספקתי לראות מי זו הלוחשת, כבר הייתה בדרכה מחוץ לאולם. כמובן שקרצתי לאשתי שמיד הבינה ויצאתי מחוץ לדלתות האולם, רותי המתינה לי ליד המרצדס המפוארת שלהם וכשהגעתי פתחה את הדלתות ושנינו נכנסנו פנימה.
“מה שלומך?”, שאלה, ומיד המשיכה מבלי להמתין לתשובה, “אני פונה אליך כי אני חושבת שאפשר לסמוך עלייך, אתה יודע שבעלי ג’ו הוא לא האדם הכי ישר בעולם ולכן לא אדבר עם אף אחד על צרותיי, מלבדך, כמובן”, מיד רצו לי התמונות של ג’ו, בעלה של רותי, שהיה דמות רבת מעללים ומהיותי נער צעיר זכרתי אותו מובל לא אחת לבתי כלא שונים בהמולה תקשורתית כזו או אחרת. בקיצור, ג’ו לא היה האיש הכי נקי במדינה, אבל מה לעשות, יש רבים כמותו שמועדים. רותי סיפרה לי שאין בכוונתה לפרק את החבילה עם ג’ו, האיש שלו נשואה מאז היותה בת 17, אך חייבת הייתה לדבריה להוכיח ל”שמוק” כהגדרתה, כי היא איננה “חולת רוח”, “פנטזיונרית” ועוד ועוד, וכי לאדון יש רומנים וזיונים מהצד.
לאחר שחשבתי במהירות, הלכתי על הקופה. מעולם לא פחדתי מעבודה או מאיש ואין סיבה שאתחיל עכשיו, הרהרתי לעצמי. רותי רשמה צ’ק לפקודתי ולמחרת החלו חוקריי במעקב אחר ג’ו.
העבודה לא הייתה קלה, ג’ו היה רגיל ומורגל במעקבים משטרתיים ובשל כך אימץ לעצמו גינוני “ניעור מעקבים”, גינונים אלה הופנמו באופי נהיגתו ועוקביי מצאו עצמם לא אחת במצב כמו שאומרים “לא נעים”.
בסוף יום המעקב הראשון תדרכתי את חוקריי על צורת העבודה במקרים כמות אלו ולמחרת העבודה כבר הייתה יותר פשוטה. במהלך היום נמסר לי כי ג’ו הכניס למכוניתו נערה צעירה ממוצא בלקני והשניים נכנסו לחניון תת קרקעי באחד מבנייני הבורסה ליהלומים ברמת גן, 7 קומות מתחת לפני האדמה. ישראל התימני שלי, שבחשכת החניון היה עוקב אידיאלי, דיווח לי כי מר ג’ו “שוגל” את הנערה הצעירה בתוך המרצדס המהודרת. שמחתי, כי רותי תוכל להוכיח כי מקומה אינו באברבנאל, ובסיום יום המעקב ביקשתי לראות את קלטת הוידיאו. מה גדול היה מפח הנפש שלי כשגיליתי כי הוידיאו באיכות גרועה מאוד,חשכת החניון לא עזרה למצלמת הוידיאו ובחושך מוחלט לא ניתן היה לזהות את השניים ובטח שלא את ג’ו.
ביום המעקב השלישי אסף ג’ו למרצדס המהודרת נערה אחרת. שוב נכנסו חוקריי לדריכות אך לצערנו, גילינו בשנית את החיסרון ביעד המועדף על ג’ו למשגלים חפוזים בחניון ועוד שבע קומות מתחת לפני האדמה. אין ספק, ג’ו היה גאון בניעור מעקבים. כמובן שגם הפעם קלטת הוידיאו יצאה גרועה לחלוטין. חשבנו מה עושים, איך דוחפים את ג’ו לשגל נערות צעירות, או לפחות כאלו שנראות נערות צעירות, לא בקומה שביעית מתחת לפני האדמה, לא ידענו מה לעשות.
מי שהציל אותי היה דווקא צדוק, האיש הטכני שלי, צדוק שבעברו הרחוק עסק בפיתוח אמצעים מיוחדים נגד אנשים מבוקשים מאוד, עסק בפנסיה בפיתוח אמצעים מיוחדים לגברים בוגדניים. כשטלפנתי אליו וביקשתי את עזרתו, גיחך ואמר, “תן לי את הרכב לחצי שעה והכל יהיה בסדר”. טלפנתי מיד לרותי ושאלתי אם היא יכולה לקבל את המרצדס לשעה בלבד, “כן, בודאי” ענתה לי, כל יום חמישי הייתה רותי יוצאת לקניות ברכב שלו, כי תא המטען שלו גדול מאשר ברכב שלה. יופי אמרתי, ומיד הדרכתי אותה לקראת יום חמישי.
ביום חמישי כבר ביצעה רותי את הקניות עם רכבה שלה והשאירה אותו לטיפולו של צדוק, בשעות אחר הצהריים כשהשאירה את המרצדס והגיעה למשרדי החל צדוק עובד במהרה על הרכב, עברה חצי שעה בדיוק וצדוק חייך וידע כי העסק גמור. רותי הכניסה את שקיות המצרכים לתא המטען ומיהרה לביתה כמי שזה עתה סיימה את הקניות.
לאחר שבת המנוחה, התייצבתי יחד עם חוקר ליום מעקב נוסף אחר ג’ו. כמובן שהתחפשתי כמיטב המסורת, כי בכל זאת ג’ו ואני היינו מכרים קרובים/רחוקים.
באותו היום חוויתי על בשרי את טקטיקות ניעור המעקב של ג’ו, לא האמנתי איך אדם מסוגל לנהוג כנתון במעקב תמידי, ממש הרגשתי צורך ללחוץ את ידו ולומר “כל הכבוד ג’ו”. בשעות הצהריים אסף ג’ו למכוניתו את אחת הנערות מהשבוע
שעבר, חוקריי כבר הכירו אותה וכמנהגו בימים כתיקונם נכנס מיד לחניון תת קרקעי חשוך. כעבור כמה קומות כלפי מטה חנה ג’ו בפינה חשוכה והצעירה החלה עוסקת במלאכת “מוניקה לוינסקי”, כמובן שחוקריי תיעדו במהירות את הנעשה מבעד לחלונות הרכב ואני, שלא ראיתי שום שינוי בתאורת הרכב, כבר דאגתי כי צדוק אולי פישל, הרי תמיד יש פעם ראשונה, אבל התפללתי שלא כך הדבר. לאחר משגל קצר יצא ג’ו מהחניה וחוקריי בעקבותיו.
באותו הערב ישבתי במשרדי והמתנתי לחוקריי עם הקלטת. כשזו הגיעה והכנסתי אותה למכשיר הוידיאו המיוחד שלי ואורו עיני, מיד כשג’ו כיבה את מנוע הרכב והכול היה חשוך, נדלק לפתע אור ירוק ברכב, כמי שבקיא בעניינים ידעתי מיד כי מדובר בפנס אינפרא אדום מיוחד, שנראה רק לעיני המצלמות ולא לעיני האנשים, ידעתי שצדוק תותח, המשגל תועד באור יום בתוך החניון החשוך.
מסתבר שצדוק גרם לכך שברגע שסוויץ’ הרכב נסגר, נדלקת נורת אינפרא נסתרת שמוקמה במקום הנורה הרגילה שבמרכז הרכב. הפעם הצלחתי ובגדול.
באותו הערב מאוחר יותר, פגשתי את רותי, עיניה קרנו מאושר אך בד בבד דמעה בצבצה בזוית עינה. כשלחצתי את כף ידה הרגשתי כי רעדה מהתרגשות.
עברו מספר ימים ורותי התקשרה לאשר לי את החלק האחר של העבודה, כל הקלטות הושמו על שולחני ואני באופן אישי דאגתי להוציא את הסרטים מהקלטות עדיף שלא תדעו למה היה לה כל כך חשוב לנקות את הסרטים.
“זבוב על הקיר” – חייו של חוקר פרטי “סודות” של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות
[/fusion_builder_column_inner]
רוצים לקבל את הסיפור השבועי בכל שבוע מאת החוקר הפרטי אייל סברו? הצטרפו לרז חקירות בפייסבוק!
להזמנת הספרים: “סודות” של החוקר הפרטי ו“זבוב על הקיר” – חייו של החוקר הפרטי מאת החוקר הפרטי אייל סברו רז חקירות לקטעי וידאו של אייל סברו החוקר הפרטי – רז חקירות היכנסו.
הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע”מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
