תמי, בתי הקטנה //  אייל סברו

על ילדה נורמלית, שמבזבזת כסף באופן "לא נורמלי".

רותי ומשה פנו אליי לאחר פעמיים שבהם ביטלו את הפגישות, בפעם השלישית הגיעו, ישבו ושטחו את בעייתם. תמי הייתה בתם היחידה, נערה צעירה, שהשתחררה משרותה הצבאי לפני כשנתיים ומאז לא מצאה את עצמה, ומשה שהיה איש רשות הדואר סידר לה עבודה, תחילה כדוורית, אח"כ כשהתלוננה על עבודת הרגליים הקשה, העביר אותה למיון הדואר וכשהתלוננה על שעות העבודה הליליות, העביר אותה לעבוד כמזכירת מנהל, מעמדו הבכיר אפשר לו זאת, אבל תמי איכזבה גם שם וכעבור 5 חודשים ו – 3 תפקידים עזבה בטריקת דלת את רשות הדואר, לא לפני שהלבינה את פניו ברבים. משם עברה לעבוד ברשת מזון גדולה, שם עבדה רותי כמנהלת בכירה, כולם הכירו את בתה היחידה של רותי, נערה מתבגרת שרותי זכתה ללידתה רק לאחר שנים רבות של טיפולי הפרייה כואבים, כל עובדי הרשת, מקצב ועד מנכ"ל, השתתפו בשמחת הלידה של רותי, האשה המקסימה.

תמי עבדה בתחילה כקופאית, אח"כ כמוכרת גבינות, אח"כ כפקידה ובסוף לאחר שאיחרה 5 פעמים ב- 5 ימי עבודתה, החליטו לפטרה.
תמי נדדה ממקום עבודה אחד למשנהו, עברה שנה מאז שחרורה מצה"ל ועדיין לא מצאה את מקומה, "השוק" השני של רותי ומשה היה, כשהודיעה להם כי בקרוב תעזוב את הבית, עברו שבועיים והיא ארזה מטלטליה ועברה לגור בדירת חדר מצחינה בשכונת פלורנטין, רותי שהגיעה לדירה כעבור שבוע, עם מטעמים חמים לביתה, נחרדה לראות איך הילדה שפונקה מיום לידתה חיה במקום מצחין שכזה.

רק לאחר לחץ משפחתי מתון, נאותה תמי לארוז את הפקלאות ולעבור לגור בדירת 3 חדרים חדשה, ששכרו עבורה הוריה בשכונת רמת אביב ג', שם חשבו יפסקו התלאות. אבל הם המשיכו, תמי לא מצאה את עצמה, עברה ממקום עבודה למשנהו, החליפה חברים וחברות, יום אחד הופיעה לארוחת ליל שישי עם נזם עגול באף, עגיל בגבה וחבר דרום אפריקאי, כושי כמובן. משה כמעט קיבל התקף לב, כשדפקה בדלת ופתח, כמעט טרק ואמר טעות, ההלם היה גדול. החודשים עברו ורותי ומשה לא הצליחו להשתלט על שגעונותיה של בתם הקטנה, כל תחנוניהם, מאמציהם והכסף שנתנו והשקיעו בה, כולל מכונית חדשה אגב, לא עזר, תמי החליטה לעשות להוריה את המוות!!! השיא הגיע כעבור זמן, ובגללו הגיעו אליי. יום אחד, לאחר שלא שמעו ממנה שבוע ימים קיבלו טלפון באישון לילה, "אמא, אבא, שלום, אני נמצאת בארה"ב, מה שלומכם?!", הוריה כמעט וקיבלו דום לב מיידי, "מה את עושה שם?" שאלו, את התשובות קיבלו על פרצופם בכל יום מחדש, תחילה הסתבר כי מכרה את מכוניתה בלי לומר להם, מכונית חדשה שעולה 80,000 ש"ח, אח"כ גילו כי מכרה את כל ריהוט הדירה שקנו לה, כולל מוצרי החשמל, בהמשך גילו כי לוותה 10,000 ₪ מחברה טובה, חישוב מהיר העלה כי תמי עזבה את ישראל עם 150,000 ₪ באמתחתה, למה ?! למי ?! לא ידעו, מה היא עושה שם, גם לזה לא הייתה תשובה, ולכן החליטו להתדפק על דלתי.

כעבור 3 שעות של הקשבה, דמעות, 3 פעמים קפה, סיכמנו על דרך פעולה, משה רשם צ'ק ונפרדנו.
התחלתי בעבודת הכנה, קיבלתי מהם מספרי טלפון אותם נתנה, כתובות מכתבים שהגיעו וחברים בישראל, שידעו על מקומה. עברו שבועיים לחוצים של ניסיונות התחקות אחר עקבותיה וכעבור ימים בודדים נוספים, ישבתי על המטוס של חברת אל על, בדרך לארה"ב, חדור תקווה ומוטיבציה לעזור לרותי ומשה. כשנחתתי בנמל התעופה של ניו יורק, המתין לי חבר ותיק עובד השגרירות המקומית, במכונית השרד שלו מיהרנו לעבר מזוודותיי ומשם לדירתו המפוארת למנוחה קצרה. לאחר שסיפרתי לו על הסיפור, המליץ לי על דרכי פעולה מקומיים, עזר לי בקישור עם אנשים נכונים ונפרדנו כידידים.

קיימתי 3 פגישות עם "בעלי עניין" מקומיים, כן, יש כאלו גם בארה"ב ו – 2000 $ ששמתי מזומן על השולחן במעטפה, קיבלתי את כתובתה של תמי הצעירה. הדבר לא היה קשה ולמחרת בבוקר, החלטתי להמתין לה בסמוך לביתה. בשעה 05:00 התמקמתי ברכב השכור שלקחתי מחברת השכרה מקומית, בסמוך לביתה של תמי, לצערי, שכחתי כי מדובר בילדה שלא כל כך אוהבת לקום מוקדם ובשעה 12:30, יצאה לראשונה מפתח ביתה, ילדה צעירה, שיערה אדמוני, מבנה גופה שמנמן ועיניה ירוקות גדולות. כעבור דקות, לאחר שתמי נכנסה לפורד קטנה, יצאה מהדירה צעירה נוספת והצטרפה לרכב, השתיים החלו בנסיעה, תחילה ביקרו בבית המרקחת, בהמשך אכלו ארוחת בוקר במסעדה שכונתית ואח"כ נסעו לטייל בלב מנהטן.
המעקב לא היה קל, תמי היתה נהגת לא מקומית וטעתה רבות וכשאתה עוקב אחרי נהג כזה, תמיד הסכנה שתישרף גדולה, אבל, לשמחתי הספקתי להיות עם השתיים עד לשעות אחה"צ, שבו טיילו ואכלו, שתו, ובעיקר קנו המון שקיות של קניות, לבסוף חזרו מאושרות לביתם. נטלתי את הטלפון הסלולארי שלי וחייגתי  לישראל, עידכנתי את רותי ומשה באירועי היום, השניים בכו מאושר כששמעו שבתם חיה, נושמת, נראית נורמלי ואני הוספתי מבזבזת את כספה באופן לא נורמלי… והבטחנו להיות בקשר למחרת. באותו הערב המשכתי במעקב אחר תמי וחברתה, שהייתה אגב חתיכה לא קטנה, השתיים התמקמו בפאב מקומי, כשככל הנראה התוודעו אליו ימים קודם, המוזגת כבר הכירה אותם, כשנכנסתי לפאב לא הייתי חריג, כעבור 10 דקות הייתי חריג מאוד, אפילו מאוד מאוד. היה זה פאב של "גייזים", דהיינו כאלו שבוחרים במין עם בני זוגם, ואני הייתי ברוב עוונותי, מונוגמי, כזה שמעדיף את אישתו… !!! כמובן שהצלחתי להנציח הכל במצלמת הוידאו הזעירה שהבאתי עימי, את כל מה שראו עיני והם ראו הרבה.

מה שלא סופר לי עד עכשיו היה כי, תמי הינה לסבית. חייכתי כשיצאתי משם וחייגתי למשה ורותי, על מיטת החדר במלון הנחמד שכבתי שרוע ומסביר לאט, לאט, לזוג ההורים המקסימים כי, ככל הנראה ביתם היחידה אותה קיבלו לאחר המון שנים, וגורמת להם מזה זמן צרות צרורות, הינה לסבית !!! ההלם והשוק היו גדולים ,שמעתי את רותי מזילה דמעות, גם משה לא נשמע לי במיטבו, סגרתי את השפורפרת בהוראה להמשיך במס' ימי מעקב נוספים עד החזרה.

עברו יומיים נוספים של מעקב, תמי וחברתה בילו כל היום בקניות וביזבוזים, בכל מקום שבו ביקרו, תעדתי את תמי משלמת עבור השתייה, האוכל, הבגדים והבשמים, ראיתי כי, יש בין הבנות תופעה של ניצול. עברו ימים נוספים ולאחר תעוד מספיק, חזרתי לארץ. עוד באותו היום נפגשתי עם רותי ומשה, הצגתי בפניהם את הסרטים שצילמתי, ההורים היו שבורים וכששאלו אותי, מה דעתי אודות עתיד הבת, השבתי בביטחון גמור, אני משוכנע שיגמר הכסף תחזור הבת, משה היה פסימי, רותי הייתה במצב של בכי ולא חשבה, משה השאיר לי צ'ק על סכום החשבון והבטחנו לעמוד בקשר.

עברו חודשיים, בוקר אחד הופיע משה במשרדי, זחוח ומאושר, "הילדה חזרה" בישר לי, ישבנו על כוס אספרסו, ממנו למדתי כי הכסף ניגמר, הבחורה הנוספת החליטה כנראה להיטפל ל"כספומט" אחר ותמי שהרגישה בודדה, חזרה לזרועות אמא ואבא מאושרת מתמיד. בנוגע לנטיותיה המיניות, לא נאמר דבר.

 

חפשו אותנו ב-

 

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il