הסיפור השבועי "נהג האוטובוס והחרדית" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
נהג האוטובוס והחרדית // עו"ד אייל סברו
רחל עבדה כל חייה בחברת ניקיון גדולה, כזו שמתחזקת משרדים. היא נשואה לבעלה, אברהם, נהג אוטובוס, למעלה מ-30 שנה.
"לפני 5 שנים הוא עבר ניתוח מעקפים. מאז הוא לא חזר להיות אברהם שאני מכירה".
כלומר מאז שגדלו יחד, באותה שכונה בעיראק. היא הייתה ילדה והוא נער מתבגר.
עכשיו היא אומרת שהיא בבעיה גדולה.
"בגיל 58, עם חמישה ילדים ושני נכדים, אני עכשיו אצלך במשרד חקירות".
"להפך", אמרתי לה, "זה שעד עכשיו לא הגעת אליי זה סימן שיש לך מזל. יש כאלה שכבר בגיל עשרים מגיעות אליי, שלא נדע!"
"פתאום כל בחורה שעוברת לידו", היא מספרת, "הוא מסובב את הראש כמו ממטרה, מימין לשמאל. מה שהוא לא עשה בגיל שלושים, הוא עושה עכשיו בגיל שישים".
נהגי אוטובוסים… הוי, כמה היו לי עד היום. זאת עבודה שיש בה לא מעט פיתויים. עולות בחורות, לעיתים באופן קבוע, לעיתים משוחחים, נעשים ידידים, חברים, ולעיתים מתאהבים. בני אדם, אין מה לעשות נגד זה.
היא המשיכה וסיפרה שהוא גם לא רוצה לשכב איתה, ואפילו עבר לישון בחדר האורחים.
"כל דבר קטן מרגיז אותו, נשבעת לך אייל, סתם בלי סיבה. ותגיד לי, איך זה שגבר שמסתכל על כל בחורה לא רוצה לשכב עם אישה יפה כמוני? מה רע בי? חסר לי משהו?"
כאב לי עליה. הדברים שסיפרה על בעלה היו אופייניים להתנהגות של גברים שמוצאים באמצע החיים אישה אחרת.
אברהם היה נהג בקו קבוע. כבר 12 שנים באותו קו. יוצא ב-4:00 לפנות בוקר וחוזר בצהריים. אורח חיים רגיל, שגרתי.
בחודשים האחרונים החל להגיע באיחור הביתה. פעם חצי שעה, פעם שעה ופעם שעתיים, בכל פעם באמתלה אחרת.
רחל ראתה, רשמה, ולא פצתה פה. כשניסתה לדבר אל ליבו סירב לשמוע.
"נמאס לי ממך", אמר לה יותר מפעם. היא סיפרה ובכתה.
החלטתי לעזור לה.
לא היה לה הרבה כסף, אבל הרגשתי חובה לעזור לה בכל מחיר.
למחרת, באישון לילה, הגעתי סמוך לביתם עם תרמוס קפה שחור עם הל שישמור אותי ערני, והמון סבלנות.
בשעה 4:00 בדיוק יצא אברהם מביתו, נכנס לרכבו והחל בנסיעה.
בשעה 4:15 הגיע לחניון אוטובוסים גדול. לאחר 10 דקות נוספות יצא משם עם אוטובוס כפול, בדרך ליום עבודה.
המעקב אחרי נהגי אוטובוס אינו דבר של מה בכך. הם מרבים להשתמש במראות, ועלולים לשים לב לרכב שנמצא אחריהם באופן קבוע. בכל כמה מאות מטרים הם עוצרים לאסוף נוסעים בתחנות, מה שמקשה את המעקב, אבל אני אוהב אתגרים.
כל הבוקר נסעתי אחרי האוטובוס של אברהם. נוסעות עלו, נוסעות ירדו, אף אחת לא נעמדה לידו יותר ממה שצריך כדי לקבל את העודף.
לקראת הצהריים כמעט נואשתי.
ואז עלתה לאוטובוס החרדית, האישה האחרונה שציפיתי שתעמוד לידו.
והיא נעמדה.
היא הייתה בשנות הארבעים המאוחרות לחייה, קומתה ממוצעת, כיסוי ראש לראשה, לבושה בחצאית ארוכה, גרבונים לבנים. דתייה חרדית לכל דבר.
לאחר ששוחחו דקות ארוכות היא התיישבה בכיסא הראשון, מאחוריו. נדרכתי וחיכיתי להמשך. משהו בשפת הגוף שלהם כפי שנראתה במצלמה שלי בכל פעם שנעמד ברמזור ונעמדתי מימין לו, אמרה לי שמשהו יקרה.
אברהם סיים את כל הקו. אחרון הנוסעים ירד. החרדית נשארה לשבת. גם כשנכנס חזרה לחניון היא עדיין הייתה באוטובוס.
עכשיו הייתי בבעיה. לא יכולתי להיכנס לחניון.
זרקתי את הרכב שלי ומיהרתי ברגל מסביב, מעבר לסיבוב, שם טיפסתי על חומה, והופ, לצד השני.
עכשיו הייתי בתוך חניון מלא אוטובוסים. 3 דקות, ומצאתי את האוטובוס שלו לפי מספר הרישוי. מיהרתי אליו, מחביא את המצלמה בתיק הגב שהיה מונח על כתפיי.
התקרבתי לאוטובוס מאחור. הרמתי רגל אחת על טמבון הברזל ועליתי טיפ טיפונת בגובה.
וואי, וואי, וואי, מה שראו עיניי…
החרדית הייתה שכובה על רצפת האוטובוס, על מזרון גומי דק, כחול וארוך. חצאיתה הייתה מופשלת. אברהם, מכנסיו היו מופשלות עד העקבים. ישבנו השעיר היה מול עיניי. הוא גהר על ברכיו על האישה החרדית.
הרמתי את המצלמה וצילמתי וצילמתי. האדרנלין זרם לי בגוף. איזה בינגו יפה.
אחרי 25 דקות בערך אברהם נכנס לרכבו שחנה שם מהבוקר. החרדית ישבה לידו. צילמתי אותם ונסעתי אחריהם.
כשירדה מהרכב, ברחוב צדדי, לא רחוק ממקום מגוריו של אברהם, נשקה לו על שפתיו.
זאת חרדית? איזה חרדית ואיזה בטיח.
נסעתי אחרי אברהם ותיעדתי אותו נכנס לביתו.
למחרת בבוקר רחל התקשרה. הקלטת כבר הייתה מוכנה. הדוח יהיה מוכן עוד מעט. אחרי שעה חתמתי על הדוח, ודקלה מזכירתי הכינה את הכל במעטפה לבנה, כנהוג במשרדי.
בעשרה ל-12 היא צלצלה בדלת הכניסה. היא הגיעה עם עוד מישהי. הקדימה קצת.
הייתי עסוק בדוחות נוספים ולא הרמתי את עיניי מהשולחן.
דקלה הכינה להן קפה והן המתינו בחדר הישיבות.
ב-12 ודקה ביקשתי מדקלה להכניסן.
"היי רחל, מה שלומך? ומי הגברת?" הישרתי מבט לאישה שאיתה.
לפתע נעתקה לי הנשימה. זאת החרדית מאתמול.
"זאת אחותי, שלומית", היא אמרה, "הבוקר סיפרתי לה עליך. לא אמרתי לה שעקבו אחרי אברהם שלי אתמול, נו, אייל, מה יש לך לומר לי?…"
לא נשמתי.
הבטתי ברחל, בחרדית, ושוב ברחל, ושוב בחרדית, נזכר בחצאיתה המופשלת באוטובוס.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
