בשניות הראשונות הוא לא חשב הרבה. אפילו הכין פתק קטן ושם על המקרר. "אולגה יקירה, התקשרו מהבימה. הכרטיסים שהזמנת הגיעו"…
כעבור שעתיים לערך, כשישב בגינת ביתו מקשיב לציפורים, נפל לו האסימון… מעולם לא היה בקונצרט עם אולגה, הוא כלל לא אהב קונצרטים, ורגע… הכרטיסים לעוד 4 ימים, ביום שאולגה אמרה לו שהיא הולכת להתנדב במחלקת היולדות בבית החולים כהרגלה פעם בשבוע מזה 10 שנים. אוי ואבוי מה קורה פה?…
הוא מיהר למקרר ולקח את הפתק בחזרה.
"אני קורא את הסיפורים שלך באופן קבוע", אמר לי, "עכשיו כנראה אני צריך להיות סיפור אצלך", חייך ועיניו דמעו.
הרגעתי את האיש הנחמד הזה. מזגתי לו מים קרים וביקשתי להסיח את דעתו בשאלות אודות עבודתו.
הוא סיפר על עבודתו ב-35 השנים בהן עבד בחברה, כיצד התקדם מתפקיד של פועל זוטר לניהול אגף, סיפר גם על המסיבה הגדולה שערכו לו כשפרש לגמלאות.
לאחר שנרגע הסברתי לו על דרך עבודתי. "אני אקנה זוג כרטיסים לקונצרט. אכנס לאולם עם חוקרת ואתעד עבורך את רעייתך ואת זה שהיא תגיע איתו, אם בכלל".
אלק אהב את הרעיון. כמי שלא שמע על אביזרים סמויים בעבר, הוא נדלק מעצם המחשבה שאוכל לצלם את רעייתו בתוך האולם כשהיא יושבת סמוך אלי, מבלי שהיא תדע ותרגיש.
עברו 4 ימים. יום המעקב הגיע.
על מנת לחסוך לאלק עלות של שעות עבודתי, המתנתי לרעייתו סמוך לכניסה לאולם הקונצרטים. יחד איתי היתה מזי, החוקרת הכי טובה בעולם, שכמובן עובדת אצלי.
רבע שעה לפני החשכת האולם אולגה הגיעה…
לבושה בהידור, כמו בתמונה שאלק דאג להביא עמו לפגישתנו. היא היתה נאה, מטופחת, לא ניכרו בה 60 שנותיה.
לצידה היה גבר שנראה בשנות ה-60 לחייו אף הוא. חבוש כובע קסקט ואת פניו עיטר זקנקן צרפתי מודרני. דומה במעט לשון קונרי.
השניים צעדו שלובי זרועות.
כיוונתי אליהם את מצלמת הוידיאו הסמויה.
לאחר שקיבלו את הכרטיסים שחיכו לאולגה בקופה נותרו עדיין 10 דקות לתחילת הקונצרט והם טיילו בלובי, סוקרים תערוכת פיסול בברונזה שהוצגה שם.
אלמלא ידעתי עליה מאלק, הייתי לבטח חושב שהם זוג נשוי. חשבתי עד כמה לעיתים דברים שנראים לנו כה טבעיים וברורים, אינם כאלה כלל.
במהלך הסיור שלהם הצלחתי לתעד את האיש נושק לאולגה. יפה, יפה, אמרתי לעצמי, שימשיך כך.
הקונצרט היה מדהים. סתאאאם… נרדמתי. בחיי שנרדמתי. אלמלא המרפק של מזי החוקרת שנדחק לצלעותיי בכל פעם ששקעתי בחלומון קטן, הייתי מתעורר ביום שלמחרת. "מילא שאתה נרדם", היא לחשה, "אבל אתה נוחר !!!", פתחה עלי זוג עיניים ירוקות.
התיישרתי בכיסאי והבטתי לעבר אולגה ובן זוגה שישבו במרחק של 2 שורות מתחתיי. זרועו חיבקה את כתפיה. בדקתי שהמצלמה עובדת… ונמנמתי שוב.
ביציאה מהקונצרט הם יצאו מחובקים, מחייכים.
אני התעוררתי משינה של 20 דקות רצוף. הייתי ערני מאוד…
הם צעדו לעבר החניון הסמוך ונכנסו לרכב אמריקאי מהודר. מזי ואני נהגנו אחריהם.
כשהגיעו לבית קפה קטן ואינטימי בכפר שמריהו, נכנסנו אחריהם. הם אכלו ריזוטו שנראה טעים, ולא הפסיקו להתנשק.
לא היה ספק שלאולגה יש רומן עם האיש. מבחינתי גם לא היה צורך בהוכחות נוספות. אתה לא מצפה שבגיל 60+ אנשים ייסעו לחוף הים הקרוב ויעשו סקס ברכב. אני חושב שבגיל הזה (למרות שעוד לא הגעתי לשם) הפוזות שאפשריות בגיל 30, הופכות להיות קצת מורכבות, ומוט ההילוכים וההגה של הרכב הופכים לבעיה רצינית…
לכן חשבתי שניתן להסתפק בממצאים שהיו בידי עד כה.
מהמסעדה הם נסעו להרצליה פיתוח.
עכשיו כבר נדלקו לי נורות אדומות. על חוף ימה של הרצליה היו מספר בתי מלון שאירחו זוגות לשעתיים של אהבה… האמנם?!
מיהרתי לחייג לאלק. "תגיד, מתי היא אמורה לשוב הביתה?", שאלתי.
אלק השיב שלעיתים, כאשר היא מתנדבת למשמרת לילה מלאה, היא חוזרת רק בשעות הבוקר…
עכשיו הבנתי שהכל יכול להיות.
אבל לא כמו שחשבתי, הם הגיעו לאזור בתי המגורים בהרצליה ועצרו מול בית מהודר.
תיעדתי את כניסתם לבית והמתנתי להתפתחויות.
בינתיים ביררתי מי מתגורר במקום. זה לא היה קשה. תיבת דואר ופח זבל, וכבר ידעתי שאין אישה בבית.
מר גרינברג, זה היה שמו.
אולגה יצאה משם רק ב-05:00 בבוקר, מלווה על ידי מר גרינברג עד פתח המונית שהגיעה עבורה. הם נפרדו בנשיקה ארוכה. הכל תועד !!!
נסענו אחרי המונית עד שנעצרה מול ביתם של אלק ואולגה. כשנכנסה לבית נסעתי למשרד. ידעתי שאלק יתקשר בעוד כשעה והעדפתי להכין קודם את קלטת הוידיאו ואז ללכת לנוח.
מה זה לנוח… לישון – והרבה !!!
כשהתעוררתי משנת היופי שלי, השעה היתה 13:00 לערך. לאחר מקלחת קצרה וכוס אספרסו הגעתי למשרד.
"אלק התקשר 20 פעם", אמרה לי דקלה מזכירתי.
תוך דקה הוא שוב היה על הקו.
סיפרתי לו בשני משפטים ש"הכל בסדר" והזמנתי אותו למשרדי.
כעבור שעה ישבנו על הממצאים מאמש. גם הדו"ח היה כבר מוכן הודות לעבודתה הזריזה של דקלה.
אלק היה על הפנים.
הוא לא הכיר את האיש ולא היה לו מושג מי הוא. אבל בעיקר הוא לא האמין למראה עיניו. "אלמלא הטלפון של הקופאית מהבימה, לא הייתי מגלה לעולם", אמר.
הרגעתי אותו. שתינו קפה ושקענו בשיחה על עתידו.
עברה שנה לערך.
יום אחד צלצל הפעמון במשרדי. אלק הגיע, בהפתעה. נכנס להגיד שלום.
הכנתי לו קפה כפי שאהב. חזק ובלי סוכר.
הם התגרשו. אולגה הודתה בפניו שמדובר ברומן בן שנתיים. האיש היה מדריך בחוג לציור במתנ"ס העירוני בו השתתפה. היא ביקשה את מחילתו, אבל "אני לא סולח", חייך בעצב.
"התגרשנו בהסכם מסודר לפני 5 חודשים. נתתי לה כסף לדירה חדשה, אבל היא לא צריכה. עברה להתגורר איתו. הוא איש עשיר".
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
