כלב או חמור? // עו"ד אייל סברו

רמי היה גבר בתחילת שנות החמישים לחייו, בעל עסק עצמאי לפרסום.

הוא ישב מולי במשרדי בצהריי יום אחד וסיפר לי את סיפור חייו מהיום שעלה מפרס לפני 40 שנה עד היום. סיפר על התקופה בה היה עולה חדש בפנימייה בדרום הארץ, על שירותו הצבאי בצה"ל, על ההיכרות שלו עם רעייתו סימונה, על שלושת ילדיו, על שני נכדיו וגם על עסקיו.

הוא הגיע אלי לאחר שלדבריו חש לאחרונה שאשתו מתנהגת באופן שונה מהרגיל.

"כל יציאה שלה עם הכלב ב-06:00 בבוקר הפכה להיות יציאה של שעתיים במקום 20 דקות עד לפני כמה חודשים. הטיולים עם הכלב בערב הפכו להיות סרט ארוך. ותמיד כשהיא חוזרת היא נראית זחוחה כאילו זכתה בפיס…", חייך.

"אולי באמת זכתה?", שאלתי וחייכתי גם אני.

ישבתי איתו כשעה, במהלכה סיפר לי על הרגליה של אשתו. "לסימונה אין עיסוקים חוץ מאשר להיות עקרת בית. כל היום היא בבית, עוסקת בבישולים, כביסות. בעבר עסקה גם בגידול הילדים.  כיום מדי פעם היא שומרת על הנכדים שלנו".

"עבודה קשה", הערתי, והוא חייך כמי שמבין, אבל אני התכוונתי לזה, והוא לא !

למחרת בשעה 05:00 בבוקר המתנתי עם עידן העוקב שלי ליד הבית המפואר בשכונת הוילות היוקרתית בחולון.

10 דקות לפני 06:00 יצאה סימונה מביתה. שיער שחור קצר, לבושה טרנינג כחול ומרכיבה משקפי שמש, ותאמינו לי, עוד לא זרחה השמש.

בידה החזיקה רצועת ברזל ארוכה שהסתיימה במשהו שהיה דומה יותר לחמור מאשר לכלב.

עידן העוקב שלי שהיה כלבן בשירותו הצבאי אמר לי שזה כלב מגזע דני משובח. אני לתומי חשבתי  שמדובר בסוג של חמור קטן, רק יותר עדין.

השניים (סימונה והחמור, סליחה… הכלב) החלו בטיול הבוקר שלהם.

כבר מהרגע הראשון נראה היה שהכלב מוציא את סימונה לטיול ולא סימונה את הכלב. היא משכה ימינה, הוא הלך שמאלה, והיא הופ… נגררת אחריו… זה היה מצחיק. חשבתי שאולי אשלח את זה לפספוסים. מי יודע, אולי אזכה באיזה ג'יפ. אבל בעצם מה אגיד כשישאלו אותי מתי ולמה צולם הקטע? בעייתי… דיברתי עם עצמי, כהרגלי…

15 דקות הליכה לאורך הטיילת והגענו לגינה ציבורית גדולה. הרושם שהתקבל היה שזה המקום הקבוע של סימונה והכלב.

היא עשתה את הבלתי יאמן והתירה את הרצועה של החמור, סליחה… הכלב, וזה התחיל לרוץ כמטורף ברחבי הגינה. התפללתי שאיזה ילד לא יצא לשעת  0 באנגלית ויעבור דרך הגינה.

"לא להאמין", אמרתי לעידן במכשיר הקשר, "גם כלב חמור, וגם חולה במחלת נפש".

הכלב רץ והתנגש בשיחים, בעצים, נפל, קם, נשבע לכם… הייתי זוכה בג'יפ.

פתאום נעלמה לי סימונה "איפה היא?", צעקתי בקשר לעידן.

"תירגע, הכל בשליטה". ייאמר לזכותו של עידן – האיש היה רגוע.

הבטתי ימינה, אחר כך אחורה, ושם ראיתי אותם, יושבים בתוך ג'יפ מיצובישי חדש….

הגבר נראה בן 40+ וסימונה לידו. השניים היו באמצע נשיקה כשלחצתי על כפתור ההקלטה במצלמה שלי.

"אני 10 מטר מהחלון הקדמי שלהם, מצלם מול הפרצוף", דיווח לי עידן בקשר.

"בזהירות", ביקשתי.

סימונה והגבר התנשקו בלהט כאילו אין מחר. היו שם חיבוקים, נשיקות, ליטופים, מה לא…

השעה היתה בסך הכל 6 וחצי בבוקר והתיק כבר היה "סגור". אהבתי את תיקי החקירה הללו שהסתיימו עוד לפני שהתחילו.

זכרתי שרמי אמר שמכיוון שהשותף שלו מעדיף להשכים קום ולפתוח את המשרד, הוא יכול להתעורר רק ב-09:00 ולצאת לעבודה ב-10:00. התלבטתי אם לבשר לו על מעללי אשתו ב-09:00, או לא להרוס לו את הבוקר ולהמתין עד 12:00.

הם ישבו ברכב למעלה מ-50 דקות, מדברים, מתלטפים, מתנשקים, הכל בלהט של ילדים בני 15.

זה נחמד, חשבתי לעצמי, אבל לעזאזל איפה החמור? סליחה… הכלב?

בשלב זה יצאה סימונה מהרכב, נעמדה סמוך לדלת הנהג ונשקה לגבר ארוכות, כמסרבת להיפרד ממנו.

שנייה לאחר שנופפה לו לשלום הכניסה את 2 אצבעות כף ידה לפיה, נתנה שריקה קצרה ולפתע  משום מקום הגיח בדהירת סוסים כלב בגודל חמור ונעמד לידה מכשכש בזנב.

אלוהים ישמור…

סימונה חזרה הביתה ואני מיהרתי למשרדי. ישבתי בחדר הוידיאו והדפסתי תמונות מקלטת המעקב. הן היו ברורות ויפות. השמש זרחה והנשיקות היו ברורות, גם החיבוקים והמזמוזים. המצלמה של עידן שהסתתר בשיח מולם תיעדה הכל, ובצורה מעולה.

ב- 12:00 לערך רמי התקשר.

הייתי באמצע פגישה עם לקוחות והוא סיפר שהוא טס לאילת לפגישת עבודה וביקש שנבצע מעקב  בערב, בטיול הלילי של אשתו עם הכלב. ניסיתי לומר לו שאין צורך במעקב נוסף אבל הוא התעקש. "תעשה גם בערב ונראה מה יהיה. ניפגש מחר".

בשעה 18:00 המתנתי סמוך לביתה.

עדיין לא קיבלתי את פרטי הרכב של הגבר איתו ישבה בבוקר. חוקריי במשרד עבדו על כך ולכן לא ידעתי מי האיש שגנב לרמי את רעייתו.

כעבור חצי שעה יצאה סימונה מהבית, לבושה בג'ינס וקפוצ'ון. היא אמנם בת 50, אבל נראתה כבת 40.

היא החלה בהליכה לאורך הטיילת עם הכלב. חמור, נו, מה זה משנה…

כשהגיעה לגינה כבר חנה שם בעל הג'יפ. הפעם הוא היה מחוץ לרכב.

הייתם צריכים לראות איך החמור קפץ עליו. הגבר ליטף אותו והחמור קפץ עם  שתי רגליו על חזהו ועבר אותו בגובה. ניכר היה שהשניים מכירים זמן רב…

סימונה והגבר לא בזבזו זמן. הם טיילו בגינה יד ביד, התנשקו, התחבקו, ישבו על הספסל הציבורי, יותר נכון – הגבר ישב על הספסל, סימונה ישבה עליו…

מבחינתי, התיק היה סגור (עוד מהבוקר).

אחר כך נכנסו השניים לג'יפ של הגבר בעוד הכלב מתרוצץ בגינה ומבהיל כל עובר אורח.

הם היו לוהטים וכעבור דקות ניתן היה לראות בבירור את מושב הנהג יורד למטה, ואת הראש של סימונה מתמקד באזור חלציו של הגבר תוך כדי ביצוע פעולת יניקה ארוכה…

עידן ואני תעדנו ב-2 מצלמות את מה שקרוי "מין אוראלי". ניתן היה לראות בוודאות את סימונה וגם את הגבר. הכל היה מושלם…

עברה חצי שעה לערך והם שוב ירדו מהרכב.

הפעם אספו את הכלב, נכנסו לג'יפ ונסעו לכיוון הבית של סימונה ורמי. הגבר הוריד את סימונה ליד הבית, נפרד ממנה בנשיקה ונסע לדרכו. סימונה נכנסה לביתה.

למחרת בבוקר ישבתי במשרדי עורך את הקלטות, מדפיס תמונות וממתין לרמי.

כשנכנס למשרדי מחייך, ידעתי שיקבל את הנוק אאוט בעוד 10 דקות.

ואכן כעבור 10 דקות לאחר צפייה בקלטת הוידיאו, נמחק החיוך ומצב הרוח הטוב התחלף בעצבנות יתרה.

רמי לקח את הדו"ח, הקלטת והתמונות ונעלם.

עברו יומיים ותקבלה תשובה לגבי הרכב של הגבר. הוא היה רשום על שם  חברה שהפרטים שלה היו זהים לפרטי על הצ'ק ששילם לי רמי.

בדיקה קצרה נוספת העלתה כי האיש הוא שותפו של רמי במשרד הפרסום, זה שמעדיף "לקום מוקדם בבוקר".

עכשיו גם היה ברור לי למה…

חפשו אותנו ב-  ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il