הסיפור השבועי – "מאיפה לעזאזל השריטות על הגב?" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
בטי היתה בשנות ה-20 המוקדמות לחייה, סייעת לרופא שיניים בעיירה בדרום הארץ.צעירה, נאה, חטובה, ויותר מכל – חייכנית.
הכרתי אותה באחד מחוגי הבית שערכתי בדרום הארץ במהלך הרצאה. כשהדגמתי את נושא המצלמות הסמויות הבחנתי
בברק בעיניה. בתום ההרצאה היתה מהראשונות שלקחו את כרטיס הביקור שלי. היא התקשרה עוד באותו ערב.
"זאת אני עם החולצה הצהובה מההרצאה לפני שעתיים". "ידעתי שתתקשרי", אמרתי לה. למחרת בבוקר הגיעה למשרדי.
סיפורה היה שגרתי. נישואים שנה חמישית, מגורים בבית הוריה, בעל שעובד קשה כמכונאי רכב ואישה סייעת לרופא שיניים.
"החיים שלנו רגילים, אין לנו פרטיות בגלל הוריי", אמרה.
"בתקופה האחרונה בעלי מראה סימנים של בגידה", סיפרה. "ראיתי סימני נשיכות על כתפיו, שריטות בגבו ופעם אחת אפילו
כתמי זרע בתחתוניו. שאלתי אותו לפשר הסימנים והוא טען שזה ממני. אבל אני לא בדיוק שכבתי איתו באותו שבוע".
איזה פספוס, חשבתי לעצמי. שאלתי אותה על שעות עבודתו של בעלה, הרגליו, תחביביו וכדומה. הזמן היחיד בו הוא נעדר
מהבית היה כשעבד כמכונאי רכב שכיר במוסך מסודר. הפקידה במקום העבודה היתה, אגב, אמו של בעל המוסך.
האפשרויות הלכו והצטמצמו. האפשרות היחידה היתה לעקוב אחר הבעל ולנסות להבין היכן ומתי הוא מוצא זמן לבגוד באשתו.
הצעתי זאת לבטי, והיא, שחסכה ממיטב כספה, נאותה לכך. כעבור יומיים התמקם צוות העוקבים שלי מול בית הוריה של בטי
והמתין ליציאתו לעבודה של המכונאי.הוא יצא מהבית ועשה דרכו למוסך הממוקם באיזור התעשייה הדרומי בבאר שבע.
במהלך היום הוא תועד עובד במוסך, יוצא לצהריים במסעדת פועלים סמוכה, ובשעות הערב המוקדמות שב לביתו.
עקבנו אחריו גם למחרת. גם הפעם מדובר היה ביום שגרתי לחלוטין, במהלכו הלך בצהריים לביתו ושהה שם כשעה, ככל
הנראה לארוחת צהריים. אותו ערב קיבלתי טלפון מבטי. "יש לו סימנים על הגב. תפסתם אותו?".
התקשיתי להאמין. "הבעל שלך יכול לקבל סימנים בגב רק ממנועים של מכוניות", אמרתי לה, "לא מבחורות.
כל היום הוא היה בעבודה". בטי מיאנה להאמין. בסתר לבי התחלתי לחשוב שמא הלקוחה שלי מפנטזת.
למחרת שוב עקבנו אחריו ולא איבדנו עימו קשר עין אפילו לחצי שנייה. בסוף היום, שהיה שגרתי לחלוטין, הופיעה
בטי במשרד וטענה שמצאה בתחתוניו סימני זרע. הפעם כבר התעצבנתי. העליתי את הסברה שהוא בסך הכל מאונן
בשירותים. ואז הצגתי לה את סרט המעקב של שלושת הימים האחרונים.
כשבטי ראתה את הסרט היא היתה בשוק. בעלה אמר לה שלא היה לו זמן לאכול צהריים, ולא סיפר לה שהיה בבית.
עברו 3 שניות ומבטינו נפגשו.
לאחר שקיבלה ממני תדרוך ארוך, התקשרה בטי למחרת בצהריים להוריה ולבעלה והודיעה שהיא בבית החולים.
כשהגיעו לשם, הם מצאו אותה שוכבת על מיטה בחדר המיון, לופתת את בטנה מכאבים. כעבור 3 שעות מלוות
חרדה לשלומה שוחררה בטי לביתה למנוחה. "איזה מנוחה ואיזה נעליים, אני חוזרת לעבודה. אולי זה היה סתם
קלקול קיבה", אמרה להוריה המודאגים ושבה למחרת לעבודתה. כעבור יומיים התייצבה במשרדי עם קלטת הוידיאו.
"אני סקרנית לראות. גם אתמול היו לו שריטות בגב". הכנסתי את הקלטת לוידיאו ולחצתי על צפייה. הרצתי קדימה,
ועוד קדימה, ונעצרתי. בשעה 12:30 נראה הבעל נכנס לבית. מיד עם היכנסו נעל את דלת הכניסה. במדרגות הקומה
השנייה ירדה אמה של בטי. עברו 30 שניות והשניים – כן, כן, המכונאי וחמותו – היו בעיצומה של התעלסות בסלון הבית…
בטי היתה המומה. מעיניה זלגו דמעות, והרבה. הגשתי לה כוס מים וליטפתי את ראשה. "יהיה בסדר", מלמלתי.
המחזה היה קשה. בטי צפתה בבעלה מקיים יחסים מלאים עם אמה. ראיתי כבר דברים רבים בעבודתי כחוקר, אבל
מקרים כדוגמת זה תמיד היו קשים לצפייה. לאחר משגל סוער על הספה ושולחן פינת האוכל, התלבש המכונאי
ונפרד בנשיקה ארוכה מחמותו. "עכשיו אני מבינה למה הוא אוכל בערב כמו סוס. הוא פשוט אוכל את אמא שלי
לצהריים", ייבבה בטי. כעבור שעה נפרדתי ממנה, בידה הקלטת במעטפה חומה. על כרטיס הביקור שלי רשמתי
עבורה 3 מספרי טלפון של עורך דין בתחום המעמד האישי. כעבור שבועות ארוכים התייצבה בטי במשרדי.
שאלתי מה קורה אצלה. "קשה היה לאבד גם בעל וגם אמא", אמרה, "אבל גם זה קורה".
ניסיתי לפענח את הקלות בה אמרה את המשפט הזה אבל לא הצלחתי.
עד היום אני מנסה להבין מה עבר בראשה כשראתה את קלטת הוידיאו, ולא מצליח. פשוט לא מצליח.
זה בלתי ניתן להבנה ותפיסה. אגב, כל סיפור בית החולים נועד לצורך הרכבת המצלמות בבית.
[/fusion_builder_column_inner]
הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
[/fusion_builder_column_inner]