שערה בכוס מים // עו"ד אייל סברו

באחת המסעדות הידועות באזורנו ירד מחזור ההכנסות בצורה דרסטית במהלך החודשים האחרונים.

הבעלים, שני שותפים נחמדים, שקלו מה לעשות.

תחילה הטמינו מצלמה סמויה מעל הקופה הרושמת. עבר שבוע, עברו שבועיים אבל הם לא הצליחו לאתר את הגנב. מה שהטריד את מנוחתם היה שהמקום המשיך לעבוד כרגיל, העסק היה מלא כתמיד ומצבת העובדים לא ירדה. רק ההכנסות ירדו. הם לא הבינו מה קורה.

אחר כך הם החליטו לשבת בעצמם בקופה. במשך חודש שלם עבדו בקופה במשמרות של 12 שעות, אבל לא גילו דבר. הם ספרו את המנות שיצאו מהמטבח  ומספרן היה כמו בחודש הקודם, אבל ההכנסות היו נמוכות לעומת השנה שעברה.

בצר להם הם פנו אלי.

ביקשתי מהם את קלטות המצלמה הסמויה שהוסתרה במסעדה. רציתי לראות במה דברים אמורים. צפיתי בהן אך לא ראיתי שום דבר מיוחד.

הצעתי להם מספר דרכים לחקירה. אחת מהן היתה לבצע בדיקות פוליגרף לחלק מהעובדים, דבר שהוכיח את עצמו בעבר, אך הם דחו זאת על הסף.

לבסוף הוחלט על הדרך האחרונה שהצעתי. לחצנו ידיים ונפרדנו.

עוד באותו יום ישבתי עם קרן החוקרת שלי וסיכמנו את פרטי הפעולה.

קרן שירתה במצ"ח, שם היתה שותפה לפענוח פרשייה גדולה ומפורסמת של שוחד בצה"ל. היה לה מוניטין רב ביחידה.

למחרת היא התייצבה במסעדה והציעה עצמה כמלצרית. לאחר ראיון קצר עם האחראית היא  התקבלה לעבודה.

ביומיים הראשונים עברה "חפיפה" לא קלה, הכירה את המלצריות והתחבבה על הבעלים.

ביום השלישי קיבלה עט ופנקס "בונים" (הזמנות) והחלה לעבוד כמלצרית מן המניין.

בסיום המשמרת שלה נפגשנו במשרדי.

היתה לה אינפורמציה רבה על המקום. חלק מהמלצריות לא נראו לה כבר בתחילה. הן התגודדו במעין חבורה סגורה שעוררה חשד. הן לא התחברו עם האחרות והתנהגותן היתה מתנשאת. אחראית המשמרת היתה חברתן הטובה, מה שעזר להן להתנשא מעל המלצריות האחרות.

למחרת בשעות הצהריים הגעתי למסעדה עם חבר קרוב.

את קרן פגשתי כבר בכניסה.

התיישבנו בשולחן פינתי. אחת המלצריות שירתה אותנו. הארוחה היתה טעימה מאד. לי לפחות. לחברי קצת פחות, כיוון  שגילה שערה בדג האפוי שהזמין…

המלצרית החליפה לו מיד את המנה באחרת, והכל היה בסדר.

בסיום הארוחה השארתי למלצרית טיפ שמן ועזבנו את המסעדה.

עברו 3 ימים נוספים. בעלי המסעדה היו מרוצים מעבודתה של קרן  ובבדיחות הדעת שאלו אם אוכל לוותר עליה לטובת המסעדה.

"אם תצליחו לשכנע אותה, לי בטח אין בעיה", אמרתי להם, בידיעה שהדבר האחרון שקרן רוצה זה להיות מלצרית…

למחרת קרן התקשרה וביקשה שאגיע למסעדה לארוחת צהריים. "לבד", אמרה וניתקה.

תוך 20 דקות הייתי שם.

ישבתי בשולחן שלה והזמנתי ארוחת צהריים. בסיום הארוחה שילמתי והלכתי.

לא הבנתי מה קרן רצתה. קבעתי להיפגש איתה במשרד בחצות.

בחצות בדיוק היא הגיעה.

"עליתי על הגניבות", צהלה "זוכר את המנה שאכלת היום?", ואז שלפה את פנקס ה"בונים" שלה. על ה"בון" של הארוחה שלי היה איקס גדול ונרשם עליו "ביטול".

"מה זה?", שאלתי.

קרן הסבירה שכאשר סועד לא מרוצה, למשל אם התגלתה במנה שערה או שהבירה קצת חמוצה, המלצרית מבטלת את ה"בון" של אותה מנה. הקופאי שרואה "בון" מבוטל מבין שהלקוח לא שילם עבור המנה כיוון שהיתה בה בעיה, בעוד שהמלצרית דווקא מחייבת את הלקוח עבור אותה מנה, אך הכסף נכנס לכיסה.

מסתבר שכשסיימתי את הארוחה באותו יום, קרן ערכה לי חשבון ידני שהסתכם ב-53 ₪ עבור ארוחה שכללה מנה, שתייה וקינוח. לאחר ששילמתי 70 ₪ כולל טיפ, קרן עשתה איקס גדול על המנה שאכלתי, שעלתה 38 ₪, ורשמה לצידה בקטן, בסוגריים את המילה "שערה". על הסכום הסופי של 53 ₪ היא עשתה קו וכתבה 15 ₪, כאילו זה הסכום ששולם לה, בעוד ששילמתי לה 53 ₪ שהיו אמורים להגיע לקופה.

בסיום המשמרת היא סיכמה עם אחראית המשמרת את ה"בונים". החשבון הסופי היה 1,170 ₪. קרן מסרה לאחראית את הסכום, ויתר הכסף, שנותר אצלה בעקבות ביטול ה"בונים", היה כביכול "טיפים".

הייתי בשוק. על תחכום כזה עוד לא שמעתי, ואני בטוח שגם לא בעלי המסעדה.

ביקשתי מקרן שתעבוד שם גם מחר, ואז תודיע לאחראית המשמרת על הפסקה עקב "לחץ בלימודים".

באותו לילה שוחחתי עם אחד הבעלים. עדיין לא סיפרתי לו על הגילוי המרעיש, אלא ביקשתי שיעביר לי את ה"בונים" של המלצריות בשבוע האחרון.

למחרת ישבו 3 חוקרים על ה"בונים" ותוך חצי שעה סגרנו את תיק.

קראתי לבעלים לפגישה דחופה. ישבתי עימם למעלה משעתיים והראיתי להם איך המלצריות גונבות מהם. לכל מלצרית היו בכל יום ביטולים שהגיעו למאות שקלים, ויחד זה הגיע לסכום שעלה על 1,500 ₪ בסוף כל יום. זה בהחלט השפיע על הקופה. המנות יצאו כמו שצריך, הכסף נגבה כמו שצריך, רק שהוא לא הגיע לקופה כי אף אחד לא התייחס לביטולים של ה"בונים".

בעלי המסעדה היו המומים מהדרך המתוחכמת. הם הודו לי ולצוות והשאירו צ'ק נכבד.

כעבור שבוע לערך הזדמן לי לאכול צהריים במסעדה. הפעם חברי ביקש להזמין אותי.

כשהגיע החשבון, כבר לא ערכה אותו המלצרית, אלא הוא הודפס בקופה. במסעדה הזו כבר לא סמכו על המלצריות.

אגב, האוכל היה טוב. כל המלצריות היו חדשות. גם אחראית המשמרת.

חפשו אותנו ב-  ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il