צפריר היה גבר בשנות השלושים המוקדמות לחייו, כשישב למולי לא יכולתי שלא להעריך את אומץ ליבו ונחישותו שהביאו אותו אליי. נתוניו אמנם היו רגילים לחלוטין, הוא היה נשוי 9 שנים, אב ל- 4 ילדים (הספיק הרבה), אבל הוא היה דתי חרדי, תלמיד ישיבה, עם חליפה שחורה, חולצה לבנה ומגבעת. אמנם גם הם אנשים רגילים, אבל אין מה לומר, במשך שנות עבודתי הרבות כחוקר לענייני גירושין, הפניות אלי מאותה קהילה היו מעטות, אולי בשל העובדה כי נהגו לפתור את בעיותיהם, אצל "הרב" ולא אצל החוקר, כפי שהבנתי.
צפריר היה בכלל סיפור אמיץ, משפחתו, כולם כולל כולם היו חילוניים גמורים שאפילו לא שמרו על הכשרות, הוא היחיד שיום בהיר אחד, כך סיפר לי, החליט כי גילה את "עולם האמת" ובחר בדרך הנכונה, האחת והיחידה.
צפריר התחתן בשידוך לאחר שלמד בישיבה שנתיים, "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים", אמר לי, "לכן החליט רב הישיבה לחתן אותי עם בתו שלו, צופיה", "צ' עם צ'", חייכתי, "כן" אמר, "צ' עם צ'".
"החתונה הייתה גדולה, כל הרחוב החרדי בעיר שלנו הגיע, אביה הינו רב ידוע ומקובל ואני הפכתי למקורב לו ביותר. כעבור שנה נולד בני הבכור, כעבור שנה נוספת בת וכעבור שנתיים תאומות. הפכתי לאבא ל- 4 ילדים, כשאני עצמי ילד, אבל, הקדוש ברוך הוא שומר עלינו ולכן קיבלתי הכל באהבה וברוח טובה. חיי הנישואים שלנו רגילים לחלוטין כמות כל זוג", סיפר לי, "אמנם ביתנו צנוע ותורתנו אמונתנו, אבל צופיה שמה ידה בעיצוב פאות ולכן הצלחנו להתפרנס מעט יותר, מאלו שרוצות פיאות מבת הרב. אבל שתדע שהעולם החומרי אינו בראש בעניינו, ולמה אני מספר לך את זה", המשיך, "כי פה שורש הבעיה, בתקופה האחרונה שם ליבו צפריר, כי רעייתו החסודה הופכת חומרית יותר ויותר. זה התחיל בנעליים יוקרתיות, אחר כך בבגדים יוקרתיים, אחר כך קנתה לו עט יקרה וכל דבר הפך להיות בעל שם ומותג ידוע, דבר שהיה זר עבורי, מאחר ואצלנו המונח 'והצנע לכת' הינו דרך חיינו". יחד עם זאת שם ליבו כי התנהגותה של צופיה השתנתה, "בהתחלה הפכה גנדרנית יותר, אחר כך החלה לקנות לבנים סקסיים נועזים יותר ויותר, ביריות למשל", "יפפפה", אמרתי וחייכתי, "לא חשבתי שמתחת לחצאית הארוכה יש ביריות… והוא חייך גם כן. "יש, יש, יש הרבה יותר ממה שאתם חושבים" ומיד הצמיד אותי לקהילה פרימיטיבית כזו או אחרת.
"אחר כך החלו יחסי המין שלנו להשתנות, התכיפות ירדה, בכל פעם היו תירוצים אחרים. גם לאחר הנידה והטבילה במקווה, היו סיפורים", אמר והשפיל מבטו.
"תסלח לי על השאלה", אמרתי, "ומה עם הרב, מדוע לא פנית אליו? למה הגעת אליי?"… "כי כולם הולכים לרב", אמר, כפי שתיארתי לעצמי, "אבל אצלי, הרב, זו… ביתו ולכן מי ערב לי שיעזור לי ולא לביתו, שהרי 'דם סמיך ממים'"… אין ספק שעדיין נשארו בו מחשבות האפיקורסיות, הרהרתי לעצמי.
במהלך שעתיים של שיחה מאוד מעניינת שנסובה בעיקר על החשדות שלו, והכרת מה שמתחת לחצאיות הארוכות, מצידי, הגענו לעמק השווה והחלטנו כי נעקוב אחר צופיה וזאת לאחר שהבטחתי, לא נשבעתי כי אסר עליי, הבטחתי לעשות הכל בדיסקרטיות מלאה, כאילו ואין זה שמי האמצעי "דיסקרטיות".
למחרת בבוקר, לבוש מיטב המחצלות של העולם החרדי, משקפי קריאה ומגבעת שחורה, המתנתי בסמוך לביתם של צ' ו- צ'. שכונה חדשה בלב אזור חרדי, ישבתי על הספסל שממול לביתם עם ספר תהילים קטן ושיננתי פרקי תהילים. מזיק זה בטוח לא , נהפוך הוא, חשבתי לעצמי. סרקתי את האזור, את הגברים שעברו ואת הנשים שעברו או יצאו מבית המגורים החדש בן ה- 5 קומות. לא אלאה אתכם על מה חשבתי כשעברה למולי אישה חרדית, רק אומר כי סיפור הביריות הבליח במחשבתי.
כשצופיה יצאה מהבניין וניגשה לרכבה הייתי בשוק לרגע, היא לבשה חצאית שחורה, צמודה, ארוכה עד לקרסוליה, חולצה לבנה מכופתרת צמודה מאוד גם כן, שני אלו הבליטו את החזה העומד שלה שהייתי מוכן להישבע שקיבל עזרה מיד מנתחת, ואת הישבן היפה שלה, "וואהו", חשבתי לעצמי, הבחורה שווה… התחלנו בנסיעה בדרום תל אביב, היא נכנסה לחנויות המתמחות במכירת מוצרי אופנה, מפה יצאה עם שקית, פה עם קרטון קטן, לאחר 4, 5 חנויות, הבנתי כי עיקר עיסוקה בחנויות אלו, מהם ככל הנראה קונה את חומרי הגלם לפיאות שלה. אחר כך הגיעה לבית קפה בכיכר המדינה, וואלה, בחורה עם רמה, חשבתי, כיכר המדינה, בת הרב, נפלאות דרכי האל, חייכתי לעצמי ונהגת שנעצרה לידי חייכה חזרה, חשבה שחייכתי אליה, יכולתי להכיר אותה לאימי, המשכתי לחשוב, הן באותו גיל (הנהגת ואמא שלי). בבית הקפה חיכתה לה חברה, דתייה אף היא, גם כן מוקפדת בלבוש, יכולתי לראות בנקל כי השעונים והטבעות שעל ידי השתיים שווים כמה אלפי $, נחמד, נחמד חשבתי. בבית הקפה ישבה כחצי שעה לערך, כמה שיחות בסלולארי והופ', קמה להיפרד מהחברה שהמשיכה לשבת. כשפנתה לכיוון המנוגד למקום בו החנתה, חשבתי כי תיכנס לחנויות לראות דברים, אלא שהיא נכנסה לתוך מונית שנעצרה לידה והתחילה בנסיעה. טוב, בטח החליטה להסתובב בעיר הגדולה עם מונית, אמרתי לעצמי, אבל כשירדה לאילון דרום… נדרכתי.
היא ישבה בספסל האחורי, אבל במראה ראיתי כי הנהג לא מפסיק לצחוק ולשוחח איתה. בפקק היציאה לכיוון ראשון לציון, התקרבתי, ראיתי אותם היטב, כיוונתי את המצלמה הסמויה וצילמתי דרך הזכוכית, ראיתי אותם מחייכים זה לזה, נראה לי שהם מכירים היטב, חשבתי לעצמי. כשנכנסו למושב משמר השבעה, פתחתי את המצלמה, בכיכר לקחו שמאלה, ידעתי בדיוק לאן פניהם, לא האמנתי, בחיי שלא האמנתי. לא היה שבוע שבו לא ביקרתי בבקתות האהבה האלה, נראה לי שבפנסיה אקים כאלו בדיוק, וואי, וואי, וואי, הרהרתי לעצמי, בת הרב הולכת להיכנס לבקתת האהבה עם נהג מונית…
כשנעצרו ליד הבקתה, היא ירדה, כשנהג המונית נסע והיא דילגה פנימה, כבר הייתי מבולבל, תפסתי עמדה טובה, פתחתי מצלמה והמתנתי ליד הבקתה. בין בקתות אחרות חנה ג'יפ גדול וכסוף, יכול להיות שהוא שייך למישהו שמחכה לה בפנים, יכול להיות שלא… אמתין, הרהרתי והאדרנלין זרם לי בגוף בטירוף… 10 דקות עברו וסיטרואן חדשה נעצרה ליד הבקתה, גבר בשנות הארבעים המאוחרות לחייו יצא מהרכב ונכנס פנימה. צילמתי אותו, הוא היה מבוגר ממנה, נתתי להם 20 דקות לערך והתקרבתי לדלת, שמעתי אותה גונחת, קרבתי את המצלמה ונתתי למיקרופון לשמוע , היא צרחה ולי לא נותר אלא לקנא באיש… חזרתי לרכב, עברו 30 דקות והוא יצא לבד, תיעדתי אותו, היא נפרדה ממנו בנשיקה במפתן הדלת, הצלחתי לתעד זאת היטב. כשנסע, חיכיתי למונית שתגיע, עברה חצי שעה נוספת ורכב נוסף נעצר ליד הבקתה, הייתי בהלם, בחור צעיר ונאה נכנס פנימה, עכשיו כבר השתגעתי לגמרי, או שיש לה 2 מאהבים או שהיא פשוט מקבלת גברים בשכר… אם אני צריך להמר אני מהמר על האופציה האחרונה.
שעה נוספת עברה והוא יצא, תיעדתי אותו והמתנתי, הם נפרדו. 10 דקות אחר כך הגיעה המונית שהורידה אותה שם, סך הכל שעתיים בדיוק עברו מאז שהמונית הייתה שם, 2 מאהבים/לקוחות, סרט וידאו עם גניחות והמון עגמת נפש לצפריר. הנהג מונית הוריד אותה ליד רכבה שבכיכר המדינה, חצי שעה אחר כך הייתה בביתה, דקות לפני שעלתה התעכבה ברכב על איפור וסידור הבגדים, ידעתי למה עשתה זאת, היה לה מה לסדר ועוד איך.
למחרת בבוקר חייגתי לצפריר, "בוא" אמרתי, יש לי תשובות. בצהריים ישנו שעה נוספת על חומר החקירה, הוא היה בהלם מוחלט. הרגשתי כי קיבל את זה קשה, המלצתי לו איך להתנהג ומה לעשות, הוא לחץ את ידי בחמימות ונעלם.
מאז עברו שנתיים לערך, לא שמעתי ממנו. בבירור קצר שערכתי הסתבר לי שהם התגרשו, בת הרב וצפריר נפרדו. היא התארסה עם מישהו לפני שבועות אחדים, צפריר… חזר בשאלה.
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il