הסיפור של תמיר היה אחד המוזרים שנתקלתי בהם. בעצם, לא מוזר כמו מפתיע.

כן, סיפור מפתיע לחלוטין.

תמיר היה כבאי בתחנת הכיבוי העירונית. בן 35, גבה קומה, שיער שחור ארוך אסוף בקוקו, ידיים מנופחות משרירים ועיניים ירוקות ירוקות.

את ההרצאה בתחנת הכיבוי בה עבד, סיימתי כהרגלי בהקרנת קלטת וידיאו עם דוגמאות חיות ממעקבים שביצעתי. כמו בכל ההרצאות שלי, כשהגענו לקטעים המיניים כולם עלזו. גם תמיר.

לפני שנפרדתי מחבורת הכבאים הנחתי על השולחן את כרטיסי הביקור שלי. הספקתי לראות אותם לוקחים כרטיס ודוחפים לכיס הדגמ"ח הכחול שלהם. גם תמיר לקח.

עברו שבועיים והוא ישב מולי.

"תשמע", הוא פתח, "כל כך נהניתי מההרצאה שלך. החלטתי לראות אם זה אמיתי".

חייכתי. "בוא נשמע… מי אתה?".

את עופרה, רעייתו, הוא הכיר אחרי שהשתחרר מצה"ל. באחת המסיבות בהן השתולל, צדה עינו בחורה ביישנית שעמדה בצד. היא הרכיבה משקפי ראייה, שיערה שחור ארוך, גופה רזה. "קטנטונת כזו, משכה את תשומת לבי. אחרי ששוחחנו, נשביתי בקסמה. התחתנו אחרי שנתיים וחצי. מאז, למעלה מעשור, אנחנו מאושרים".

"אם אתם מאושרים אז מה הבעיה?"…

הוא ספק את כפות ידיו. "תשמע סיפור… לפני 3 חודשים בערך שמו לנו בתחנה מחשב עם אינטרנט. אתה יודע… חורף, אין שריפות. חיפשנו עיסוקים. בעל עסק למחשבים שכמעט נשרף והצלחנו להציל את תכולתו, צ'יפר אותנו ונתן לנו מחשב עם אינטרנט מתנה.

התחלנו להשתעשע איתו. קיבלנו קורס מהיר באינטרנט. תאמין לי, גיליתי את נפלאות "הכפר הגלובלי. ממש מקום נחמד להעביר בו את הזמן".

"אתה יודע", המשיך, "כמו כל הגברים חיפשנו אתרים של בחורות, זיונים, תמונות, סרטים. נהנינו מכל רגע. אחר-כך קראנו בעיתון שיש אתרים שמשדכים בין אנשים נשואים וכאלו. גם לשם נכנסנו. עד שהגענו לאתר שנקרא 'קופידון'".

"מכיר, מכיר", אמרתי, "שמעתי עליו מחברים. משהו נחמד מאוד".

"כן, תשמע עד הסוף… באחד הלילות הייתי במשמרת לילה ונכנסתי לאתר. יש לי סיסמא. התחלתי לחפש… אתה יודע…", גמגם, "נשים נשואות".

"נו…".

"נפלתי על אחת, פזית מחולון. נשואה עם 2 ילדים. עובדת בחברת תקשורת. בקיצור, מפה לשם, מסתבר שהבחורה… מה אגיד לך אייל… חרמנית לאללה… משפט פה, משפט שם – הבחורה גמרה לי דרך המחשב…".

"עד עכשיו נשמע שיש לך עבודה מעניינת", אמרתי.

"רגע, עוד לא סיימתי… בקיצור במשך החודש האחרון כמעט בכל משמרת אני נכנס לאתר הזה ואנחנו מדברים במחשב. איך אומרים… מצ'וטטים ומחרמנים אחד את השני".

"זה נקרא 'סייבר סקס', אמרתי, "סקס וירטואלי דרך המחשב".

"אני יודע… אבל עוד לא סיימתי…".

ואז הוא הטיל את הפצצה. "אני חושב שפזית זאת אישתי עופרה".

"מה?", פתחתי עיניי, "אשתך?! איך מכל האנשים שגולשים בארץ תיפול דווקא על אשתך?".

הוא היה רציני. "אני בטוח שזאת עופרה. יש לי תחושת בטן".

"וחוץ מתחושת בטן, יש לך הוכחות?".

הוא סיפר שבכל פעם שהגיע הביתה אחרי שהבחורה גמרה דרך המחשב, אישתו נראתה זחוחה כמו אחרי משגל לוהט…

"האמת, נראה לי שאתה צריך פסיכולוג ותרופות ולא חוקר פרטי", חייכתי.

אבל הוא היה רציני. "אני רוצה לבדוק אם זו היא".

ניסיתי להסביר לו שהסיכוי שזו היא הוא אחד ל-6 מיליון. אבל הוא היה נחוש, וגם נחוש לשלם לי, ואני עם כאלה לא מתווכח הרבה.

למחרת בבוקר הגעתי לביתו. אישתו היתה בעבודה, הילדים בבית הספר ובגן. הוא היה אחרי משמרת לילה. עיניו היו אדומות והוא נראה עייף.

"כאן אתה חושב שהיא יושבת כל השעות הללו?", שאלתי אותו, מביט במחשב שעמד בפינת האוכל.

"כן, פה., במחשב של הילד".

תוך כדי לגימות מהקפה החם שהכין לי, שיחקתי במחשב, פתחתי את המארז, הדבקתי את מה שהייתי צריך להדביק, וסגרתי. כעבור 10 דקות הכל היה מוכן.

פתחתי את המחשב הנייד שלי, חיכיתי שהתוכנה תעלה והקשתי סיסמא.

ביקשתי מתמיר שיקיש על המחשב שלו.

הוא הקיש והכל הופיע על המסך שלי.

"ממש מדהים", הוא התלהב.

חייכתי. "נפלאות הקידמה".

סיכמנו שניפגש בעוד שבוע. "עד אז תתנהג כרגיל", יעצתי לו, "אל תיתן שום רמז בהתנהגות שלך שמשהו לא בסדר".

הוא הבטיח להיות "ילד טוב" ואני מיהרתי לעוד בוקר של עבודה במשרדי.

עבור יומיים. ישבתי בשעת לילה מאוחרת במשרדי, עובר על דו"חות המעקב של הימים האחרונים.

המחשב הנייד בפינה הזכיר לי את החקירה של תמיר.

למרות שעוד לא חלף שבוע, סיקרן אותי לראות אם חלה התקדמות כלשהי.

הדלקתי את המחשב ופתחתי את התוכנה המיוחדת. הקשתי סיסמא. המסכים הופיעו מולי…

המסך הראשון והשני היה של לימוד אנגלית. כנראה שבנו של תמיר לומד אנגלית בעזרת המחשב.

המסך השלישי היה של רכבת ישראל, שעות הרכבת מתל-אביב לחיפה. כנראה שמישהו בבית חיפש רכבת לחיפה.

המסך הבא שעלה מולי, לאט, לאט, היה מעניין… זה היה האתר עליו סיפר לי תמיר.

התחלתי לקרוא. התעוררתי מהעייפות שאפפה אותי. וואללה הגברת משוחחת בצ'טים…

זה התחיל כשיחת חולין סתמית. מה שלומך – מה נשמע… אני בעבודה – בעלי בעבודה…חרמנית? – ואתה?… תתפשטי – גם אתה… נוגעת – גם אני…

וואוו, אמרתי לעצמי, מה הולך פה… אפילו אני, שכבר ראיתי דברים מוזרים בחיי, התלהבתי…

עופרה קיימה יחסי מין עם המקלדת של המחשב, ועוד עם מי – עם בעלה !!! מבלי לדעת שזה   הוא !!!

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות…

זו היתה חקירה מוזרה. במשך שעה קראתי לתוך הלילה שורה אחר שורה, מתרשם מנפלאות הדמיון של אישה משועממת וחרמנית שבעלה במשמרת לילה, ושל בעל חרמן שחושד שהאישה בצד השני של המסך היא אישתו…

תשמעו, מה אומר לכם… זה היה מדהים ומצחיק כאחד.

גם בלילה השני היתה שיחה כזו. השניים שוחחו ביניהם ברומנטיקה וירטואלית, באינטימיות וירטואלית, ונהנו כמו במציאות.

חיכיתי לפגישה עם תמיר. רציתי לספר לו שהחשד שלו נכון.

הוא הגיע למשרדי כעבור כמה ימים.

על אספרסו כפול, לאחר שעבד משמרת לילה, הצגתי בפניו את הממצאים של כל השבוע.

"ידעתי", הוא חייך, "ידעתי !!!".

"אתה רוצה להגיד לי שהיא לא חושדת שזה אתה?", שאלתי.

"אני בטוח שלא. הצגתי את עצמי בדיוק ההיפך ממה שאני. אבל היא לא. היא סיפרה על עצמה בדיוק כפי שהיא במציאות. זה מה שגרם לי לחשוד. כשקניתי לה בייבי-דול חושני, היא סיפרה לי בצ'ט שבעלה קנה לה בייבי-דול חושני. איך לא אדע שזו היא?", חייך.

"ומה עכשיו?", שאלתי.

"אני אראה לה מה זה !!! בת זונה !!! מזדיינת עם מישהו אחר דרך המחשב כשאני בעבודה".

"אבל המישהו הזה הוא אתה !!!"…

"אז מה. היא לא יודעת שזה אני"…

"תשקול שוב", אמרתי, "תשקול שוב".

נפרדנו בלחיצת יד שהותירה אותי עם כאבים עוד יומיים אחר-כך (הבחור היה בריון).

מאז עברה חצי שנה.

לפני שבוע אירעה שריפה בדירה ברחוב בו נמצא משרדי. צוותי הכיבוי הוזעקו למקום. לאחר עבודה מאומצת כיבו את השריפה.

תוך כדי קיפול הצינורות פגשתי את תמיר…

"מה שלומך?" שאלתי.

הוא חייך. "יותר טוב מזה, לא יכול להיות".

"תפרט", ביקשתי.

הוא סיפר שבמקום להקים מהומה הוא החליט להשתמש לטובתו בקלף שברשותו. לאט לאט הוא קנה את אמונה של הבחורה מאחורי המסך (אשתו) שאל אותה על בעלה (על עצמו) קיבל הסברים (הערות) ודאג להשתפר בחיי הנישואין (תוצאות).

מאז חיי הנישואין שלו טובים יותר ובנוסף יש לו מאהבת וירטואלית, וחיי הנישואין של אשתו טובים יותר ויש לה גם מאהב וירטואלי.

"ומה יקרה אם היא תרצה להיפגש עם המאהב? איתך?", שאלתי.

פניו הרצינו. "יש כללים באינטרנט. לא נפגשים !!!".

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il