הסיפור השבועי "סושי לא נורמלי" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות

סימה ישבה למולי ועיניה אדומות ודומעות, בחצי השעה שישבה למולי לא הפסיקה לבכות, הגשתי לה כוס מים שניה וקרבתי את קופסת הטישו לעברה.

המקרה שלה היה "מיוחד", ישבה למולי אישה שסיפרה לי מקרה מזעזע, מקרה שבו טוענת אישה שבעלה מתעלל מינית בבנם, ילד בן 9, ואיש לא עושה מאום, נהפוך הוא, מאחר והוא איש מצליח, איש עסקים מכובד והיא עקרת בית ללא השכלה מינימלית, כשהרבתה להתלונן במשטרה בגין תלונות אלו, ביקש בעלה לזמן לה בצו מהיר שאושר, בדיקה פסיכיאטרית. זו קבעה שהיא סובלת מכך וכך, ותאמינו לי חצי מהאוכלוסיה במדינה סובלים מכך, כולל אני אגב ולכן מאז הפעם הראשונה שהתלוננה ועד היום אושפזה כבר 3 פעמים בבית חולים לחולי נפש, בכל פעם שיצאה משם רק הורע מצבה, כך לפחות טענה בפניי.

אף אחד לא האמין לה, אף אחד, היא איבדה את בעלה, את בתה הגדולה, את משפחתה שלה, שאליהם פנתה ראשונה בבקשה לעזרה ולאחר ששוכנעו ע"י בעלה וראו את הכחשות בני משפחתה ותצהיר הפסיכיאטר המחוזי שבדק אותה, השתכנעו גם הם כי… התחרפנה.

הסיפור הוא שסימה טוענת שבעלה עושה את הדברים "האיומים" לבנם בתוך המקלחת, בעת שזה מתקלח, וכל פנייה שלה לחוקר פרטי או עסק לטלוויזיות במעגל סגור נתקל במחסום החוקיות, שהרי כל חוקר מתחיל יודע שאסור להתקין מצלמות סמויות בחדרי אמבטיה ושירותים, ולכן ללא עדות בנה, שלטענתה למעט היותו מכחיש מטעמי "בושה" ו"אהבה לאביו" הפך מגמגם כבד מאוד. "המצב שלי כמו של חולה סופנית", אמרה לי, "אני רוצה למות, אנא אייל, אתה תקוותי היחידה"… ולא חדלה לבכות. ניסיתי להיות cool, אבל היה לי קשה, הרגעתי אותה וביקשתי ממנה "זמן לחשוב", נפרדנו תוך שאני מבקש ממנה לחזור אליי בעוד יומיים.

במהלך הלילה שלאחר הפגישה לא נרדמתי, גם לי יש ילד בן 9, לא יכולתי לתאר, גם לא בחלומות הזוועה שלי התעללות מינית של אב בילד שלו. מצד אחד היא כבר נבדקה מליון פעמים, אושפזה ולמעשה הוכח שהיא "לא נורמלית", מצד שני כבר ראיתי, היו לי ונתקלתי במקרים ש"לא נורמלים" התגלו אצלי כ"יודעי דבר", ופשוט היה נוח למערכת להפוך אותם ל"לא נורמליים". החלטתי שאני חייב לחשוב על זה היטב.

למחרת בבוקר ביצעתי מספר טלפונים, כעבור שעתיים לערך ידעתי כי הסיפור של סימה ידוע, יש לה בעיה רצינית, כל המערכות הממסדיות מכירות אותה. בעזרת קשרי האישיים ארוכי השנים הצלחתי לקבל משפטים כמות, "עזוב, רד מזה", "היא לא נורמלית", אבל… משהו בבטן אמר לי ללכת על זה. כעבור יום נוסף, ב- 8 ודקה חייגה אליי, כנראה זכרה שאמרתי לה שאני ב- 8 במשרד ולכן חיכתה דקה וחייגה, כשמזכירתי העבירה לי את השיחה ממנה, הבטתי בשעון וחייכתי, ידעתי שאני הולך לקחת את התיק. סיכמתי איתה על דרך פעולה, היא כל כך שמחה שכשביקשתי ללחוץ את ידה ולברך אותה בברכת הצלחה כפי שנהגתי בתום כל פגישה, לא הרפתה מידיי ודמעה, "אתה התקווה שלי" אמרה, "רק אתה!!!". למעשה לא ידעתי למה אני נכנס, לא ידעתי גם איך אצא מזה אם יתברר שבאמת אין בטענותיה אמת, אבל… אין הסבר לתחושה שהייתה לי בבטן ולכן הסכמתי לקבל את התיק.

למחרת הפגישה המתנתי בשעה 6 בבוקר מחוץ לביתם של סימה ובעלה, שכונה ישנה בעיר גדולה במרכז הארץ, רכב המזדה החדש של בעלה חנה בחניון הרכבים של הבניין בן ה- 8 קומות, המתנתי לו, רציתי לראות מי האיש, לחוש אותו, חיכיתי לזה. ב- 6 ו- 10 דקות הוא יצא מדלת הכניסה, נכנס לרכבו, הוציא מסרק וסרק את שיערו, כשהחל בנסיעה איטית, נתתי לו מרווח נסיעה רחוק, שלא יתעורר חשד כלשהו. נסענו יחד 40 דקות לערך עד שהגיע למקום עבודתו. צילמתי אותו נכנס, הוא נראה רגיל לחלוטין, כמות השכן ממול, אבל מי כמוני כבר ראה מספיק "שכנים ממול" כאלו…

ישבתי מחוץ לבית המשרדים המפואר מספר שעות, בערך ב- 12:30 הבחנתי בו יוצא והולך רגלית, זינקתי מהרכב עם התיק הסמוי והלכתי אחריו, מעבר למדרכה במרחק בטוח. ככל שהתרחקנו חששתי שייקח מונית, כמות שקרה לי מידי פעם במעקבים ואז לך תחזור לרכב שלך והוא… נעלם. אבל זה לא קרה, הוא נכנס לבית קפה, שם המתין לו גבר נוסף, הם לחצו ידיים וישבו לשוחח, שתו קפה והוא גם עוגה, אני המתנתי מרחוק, לא התקרבתי אליו, היה זה רק היום הראשון למעקב מתוך שבוע ימים שאושר לי ע"י סימה, לא רציתי ליצור עימו "קו מבט ישיר" שלא אכנס לו לזיכרון, אמרתי לעצמי, ולכן נשארתי מרחוק מתצפת ומצלם. שעתיים לערך הם ישבו, הנעקב שלי הזמין גם סלט בשלב מסויים ולכן היה לי זמן להיכנס לשירותים, גם זה לעיתים קורה במהלך מעקב. כשיצאתי בזריזות מהשירותים וחזרתי לרכב, קיללתי תוך כדי את המסעדה בה ישבתי אמש עם רעייתי וזוג חברים, כנראה שהסושי שאכלתי היה מקולקל, אחרת לא היה לי הסבר למה שהתרחש אצלי בקיבה. כשנפרד מהאיש ופנה ללכת צילמתי את האיש היטב אחר כך אתן לסימה להחליט אם זו פגישה עסקית או פרטית. הנעקב שלי החל בהליכה וחזר למשרדו. חזרתי למצב של המתנה, בדרך כלל זה כולל הוצאת קפה מהתרמוס ומכסימום ערנות, אבל עכשיו הבטן שלי "דיברה צרפתית" שזו שפה שאני לא מבין, ולכן החלטתי לא להכניס מאומה לפי. כשהתחיל להחשיך הבטתי בשעון, השעה הייתה 18:30, ידעתי שהוא אמור לצאת והתכוננתי לכך.

כשיצא ב- 19:30 צילמתי אותו, הוא היה עם הסלולארי באוזן, הוא החל בנסיעה, אני אחריו, כשהגענו לצומת גדולה הוא המשיך ישר, אני דווקא חשבתי שיפנה שמאלה, לביתו, אבל הוא לא חשב כמוני. נסעתי אחריו, הכיוון הכללי היה מערב, נסענו כ- 20 דקות לערך, עד להגעתנו לכיוון שדה דב, אז פנה ימינה לכיוון הים, ואחר כך כביש בתי המלון ואז נכנס לחניית אחד המלונות, הופפפה… אמרתי לעצמי, כבר הכנתי את המצלמה, בית מלון… זה לא היה בתכנון. כשהחנה את הרכב חלפתי עליו, החניתי את שלי רחוק ממנו, יצאתי מהרכב והתחלתי לעקוב אחריו רגלית, הוא עלה ברגל לקומה העליונה של הרחוב, חיכיתי 20 שניות ועליתי גם אני, לא רציתי לאבד ראייה איתו אפילו לא לדקה, הבחנתי בו הולך על המדרכה לכיוון מלון הילטון, חציתי את הכביש והלכתי אחריו… היה חשוך, הסיכוי שיבחין בי כשאני 50 מטר אחריו, מעבר לכביש, היה נמוך, לכן הוצאתי את המצלמה מהתיק הסמוי וצילמתי בגלוי, באיכות טובה. הוא נכנס ימינה לתוך הגן היפה שליד המלון, וואהו… וואהו… אמרתי לעצמי, אמנם היה זה גן יפה, אבל גן שידוע בשם "גן העצמאות" בדרך כלל מקום משכנם של נותני מין זול ומקבלי מין זול… בעיקר מהסוג הגברי. ביקרתי בגן הזה מספר פעמים בשנים האחרונות, בתפקיד בלבד, תירגעו, גברים זה לא הקטע שלי.

נכנסתי לגן מהר, חיפשתי אותו ולא ראיתי, נלחצתי, התחלתי לשוטט ימין ושמאל ולא ראיתי אותו, כעסתי, המשכתי לסרוק את הגן, בעצבנות, מישהו נגע בכתפי, הסתובבתי מהר, בחור בן 50 לערך עמד למולי, "מחפש משהו?" שאל וחייך, הבטתי בו, "לא תודה" אמרתי, "לא תודה" והתרחקתי… לפתע הבחנתי בו מגיע למולי, יחד עם עוד מישהו, לא רציתי שיעבור מול פני, השביל היה צר, אני לבד… לא טוב, הסתובבתי חזרה לגבר ואמרתי, "יודע מה"… "כן, יפפפה" הוא אמר וחייך בחיוך זדוני, התקרבתי אליו והוא אליי, הושטתי לו יד, בדיוק ברגע הזה הבעל של סימה חלף מצד שמאל שלי, עמדתי עם הגב אליו ותוך כדי כך אמרתי לבחור, "כמה?", "רגע" הוא אמר, "מה אתה ממהר", והבעל של סימה והבחור שאתו חלפו עליי, עכשיו יכולתי לכוון את "הסמויה" לעברם ותוך כדי כך לראות שמדובר ב… נער צעיר… הבטן שלי התהפכה, לא ידעתי מאיזו סיבה, מהסושי של אתמול או מזה שהנה אני מתעד את בעלה של ה"לא נורמלית" הולך לקבל מין זול בגן העצמאות עם… נער צעיר. זה המקום לספר לכם כי זו לא הפעם הראשונה שנתקלתי בזה, גן העצמאות היה מלא בנערים צעירים, בגיל העשרה, שחיפשו חום ואהבה וקצת כסף ונתנו תמורתו מין זול לסוטים מזדמנים. פעם תיעדתי שם עו"ד ידוע, אולי אכתוב גם עליו, אחרי שיתפגר, כי לא בא לי שיתבע אותי, הייצוג יעלה לו גרוש וחצי ולי הרבה מן הסתם, אבל… הייתי שמח לספר לכם עליו, כולל את שמו… אבל עכשיו, כשהגבר בן ה- 50 עמד למולי וחיפש "להוציא ממני כמה ג'ובות" ואני חושב על דברים אחרים, הייתי חייב לאלתר ומהר וכך עשיתי, כשהוא התחיל לפרט לי "תעריפים" התחלתי להקשיב, נותן לאדון שלנו להתרחק וכשהיה רחוק מספיק בשביל לא לשמוע אותי, אמרתי לאיש, "אל תכעס, אבל אני פעם ראשונה ולא סגור על זה, תן לי לעשות סיבוב ואחזור אלייך"… יכולתי לראות את מבטו המאוכזב… מיהרתי לשביל אליו נכנס הבעל של סימה עם הנער הצעיר, כמובן שכבר לא ראיתי אותם, ניצלתי את החושך ופתחתי את "הסמוי" לוודא שהמצלמה מצלמת במצב "לילה חשוך" והכל בסדר ואכן כך היה, סגרתי את התיק והמשכתי לחפש. הגן היה מלא "חושות", שמעתי רחש מימין, כיוונתי את המצלמה ונכנסתי לכיוון החושה, עוד מטר והיה ספסל למולי, על הספסל ישב הבעל של סימה, על ברכיו עם הגב אליי ישב נער צעיר, נעמדתי ואמרתי… "אילן?" והנער הסתובב אליי, "לך מפה, מאנייאק, אין פה אילן" אמר הנער ובעלה של סימה לא אמר מילה, רק סובב את מבטו שמאלה. נתתי למצלמה עוד שניה והסתובבתי, ואז גם סובבתי אותה שתצלם עוד שניה כשאני עם הגב… התפללתי שהכל מתועד… בן זונה, אמרתי לעצמי, בן זונה… "לא נורמלית" מה?! הוא הפך אותה למשוגעת , אשפז אותה, נידו אותה והוא דופק ילדים!!! מי יודע מה הוא עושה לבן שלו… מיהרתי לרכב שלי, פתחתי את המצלמה והרצתי אחורה… הוא מצולם כשהוא עם מכנסיו מופשלות, הנער על ברכיו, הכל מצולם, יש, יש, יש!!! ישבתי ברכב, כולי מלא אדרנלין בכל הגוף, חיכיתי לו, כשהגיע לרכב, כעבור 30 דקות לערך, כמעט והקאתי, הייתה לי בחילה, ועוד פעם לא ידעתי אם זה בגלל הסושי מאתמול או מהנבלה שלמולי. ליוויתי אותו עד הבית.

למחרת הגעתי ב- 7 למשרד, ב- 8 כבר היו הדוח, התמונות והקלטת מוכנים, חיכיתי עד 9 ואז חייגתי אליה, "בואי" אמרתי…

…מעולם לא חיבקו אותי כל-כך חזק, היא לא הרפתה, חיבקה ובכתה, חיבקה ובכתה… הדמעות זלגו גם לי… קישרתי אותה לעו"ד טוב, כזה שנלחם עבור לקוחותיו, מאז היא בטיפול שלו, המצב השתנה מקצה לקצה, גם המשטרה בתמונה. עורך הדין רפי שדמי מלווה אותה מאז ובכל פעם שאנחנו נפגשים במסדרונות בתי המשפט ובתי הדין הרבניים הוא אומר לי, "כזה תיק, לא היה לי בחיים"… האמת… גם לי.

 

 

 

חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il