הסיפור השבועי "הפאב של שאולי" עו"ד אייל סברו חוקר פרטי – רז חקירות
הפאב של שאולי …והשיטה שלי לקבל השראה… // עו"ד אייל סברו
"בינגו" צעקתי למסרטה בשקט הכי שאפשר, "בינגו", סוף סוף ירדה אבן מליבי, הצלחתי לפתור את תיק החקירה של שאולי שהגיע לשולחני שבועיים קודם לכן.
שאולי היה בעל פאב, גבר נאה, גבה קומה, בנוי לתלפיות, רווק מבוקש וזיין לא קטן.
ישבתי אצלו עם ירון החבר שלי באחד מימי אמצע השבוע וקשקשתי עם ירון תוך כדי לגימות מכוס הבירה שהתמלאה יותר מפעמיים שלוש.
שאולי הכיר אותי "מהברנז'ה" בעיר, פנה אלי וביקש לשוחח איתי, בכיף עניתי והוא הצטרף לשולחן של ירון ושלי.
"מישהו גונב לי את הכסף ואינני יודע מי"… פתח את דבריו. שיגרתי עניתי, כולם גונבים מכולם במדינה הזו, תרגיש בין אנשים טובים עניתי, מחייך, אבל שאולי לא חייך. ישבנו ארוכות ושוחחנו על המעשה.
מסתבר ששאולי עשה כסף לא רע בפאב שלו, אלא שבחודשים האחרונים שם ליבו לכך כאיש עסקים ותיק בתחום חיי הלילה כי כמות צריכת האלכוהול בפאב גודלת, אבל מחזוריי ההכנסות לא בדיוק.
זה לא שהם היו קטנים, נהפוך הוא, הסבר מדויק משאולי הבהיר לי כמה אחוזיי רווח יש בכל כוס אלכוהול וכמעט שהתפתתי להחליף מקצוע, אלא שאז נזכרתי כי ברוב חקירותיי אני נתקל בעיקר "בבעיות" של הלקוח, גם של העשיר ומייד החלטתי שאני נשאר במקצוע שלי, ובקיצור, יש רווח לא קטן באלכוהול בפאב, אבל זה לא היה היחס הנכון ששאולי ציפה לראות בקופה בסוף יום עבודה.
שאולי, כאיש עסקים ותיק, לא חיכה הרבה וכבר לפני חודשיים לערך פנה לגורם כלשהוא וזה התקין לו מצלמה סמוייה מעל הקופה, במטרה לראות מי מושך את הכסף מהקופה במקומו, אלא, שצפייה של שבוע אחר שבוע לא הולידה את פתרון התעלומה, לא נמצא גנב וכולם נבדקו, גם האנשים הקרובים ביותר לשאולי.
אם כך, אמרתי, עכשיו תורי לבדוק… התחלתי לקבל פרטים מלאים על העובדים, עובדות, מנהלי משמרת ועובדי מטבח ורשמתי לי הכל בראש, חס וחלילה לא על נייר ולא ליד העובדים.
למראית עין כלפי העובדים באותו הלילה זו נראתה שיחה בין חברים כמות ששאולי ניהל מספר רב של פעמים במהלך לילה אחד, אבל בשיחה שלי, הם היו הכתובת.
ביקשתי לראות תחילה את קלטות הקופה ואכן כבר למחרת בצהריים אלו הונחו על שולחני על ידי שאולי עצמו.
ישבתי באותו היום על הקלטות, חיפשתי משהו בעין מקצועית אבל… לא מצאתי, הכל היה תקין.
ואז כעבור יומיים חזרתי עם ירון לפאב, כטוב ליבנו באלכוהול בחנתי הפעם את עובדי הפאב, אלו שיכולתי לראות. סימנתי 3 מתוכם, 2 ברמנים ומלצרית אחת וביקשתי משאולי שישוחח איתי מחר בבוקר עליהם.
למחרת כששאולי התעורר משנת היופי שלו וזה היה בערך ב – 14:00 קיבלתי פרטים עליהם, למען ההגינות אומר כי גם לאחר השיחה לא ידעתי להצביע על מישהו מסויים.
החלטתי לקרוא לשאולי לפגישה במשרדי, ישבנו ושוחחנו כשעתיים לערך, ביקשתי להבין מה קורה בפאב, איך מרוויחים כסף, על מה יש יותר רווחים ועוד כמה סודות מקצועיים, שאולי שהבין שאין לי עניין בלהיות בעל פאב פתח בפני הכל וממש בפירוט.
אזי החלטתי שהדרך הבאה תהייה מעקב, מעקב בסיום יום עבודה על הפאב, במטרה להבין מה קורה בין עובדי הפאב כשהם יוצאים ממנו, כוונתי הייתה שבמידה ויש "חברויות עסקיות" כלשהן הן תעשינה מייד בתום משמרת לפני הליכתם הביתה של העובדים העייפים.
קיבלתי אישור לכך משאולי וכבר באותו הלילה ישבתי עם עוקביי למול הפאב של שאולי.
בסיום יום העבודה בפאב, שעת לפנות בוקר המתנתי ליד הפאב, ספון בתוך רכבי, שמשות כהות, קפה חם שרעייתי שתחיה הכינה טרם נשיקת הלילה טוב שלנו והמתנתי.
תחילה יצאה המלצרית, לבדה, נכנסה לרכבה ונעלמה, כעבור מספר רחובות כשהתרחקה, נתתי אישור לעוקביי שישבו עליה, לחזור. בזמן הזה יצאה מלצרית נוספת, גם היא לרכבה וגם היא לביתה שהיה ממש לא רחוק. אז יצא ברמן אחד וגן הוא החל בהליכה רגלית שהסתיימה ב – 3 ק"מ מעקב איטי ומעצבן עד שהגיע לביתו, במקביל עקבו עובדיי על ברמן נוסף ואיש מטבח ובקיצור כולם הלכו הביתה ללא שום ממצאים למה שכיוונתי.
למחרת בערב שאולי ואני שוחחנו בטלפון, הסברתי לו באכזבה גדולה כי לא יצא מה שחשבתי ואני מבקש יום נוסף, שאולי אישר לי אבל ראיתי סימנים והתייאשות בקולו וידעתי שזמני קצר.
עוד באותו לילה חזרתי לפאב של שאולי, גם הפעם מבחוץ בתוך הרכב עם עובדיי שהיו ברכבים סמוכים.
העובדים והעובדות יצאו חרש חרש, אחד אחד, שניים שניים, 12 במספר וחזרו לבתיהם.
תמרנתי עם מספר לא קטן של עובדים, שאולי השקיע לא מעט כסף, אבל תוצאות לא היו.
כעסתי מאוד על עצמי, אני ממש עצבני כשאני לא מצליח לפתור תיק מסויים…
לא מתאים לך אייל… סיננתי לעצמי בעודי ברכב מלווה את אחרון העובדים לביתו.
בעודי כעוס מאוד וטרוד החלטתי לשוב לפאב, לקבל "השראה", קורה לי לא מעט כשאני צריך לפתור תיק מסויים אני מגיע קרוב לזירת הפעולה שלי, לפעמים עסק, לפעמים בית, לפעמים אדם מסויים ומביט במקום, אפשר לומר אפילו בוהה במקום לעיתים שעות ארוכות ולעיתים זה עוזר לי… לפחות לנפש שלי זה בטח עוזר.
החניתי את הרכב שלי למול הפאב שהיה סגור, חשוך ומסוגר. השמש הייתה אמורה להפציע בעוד שעה עגולה, מזגתי קפה חם מהתרמוס והבטתי בפאב.
הבטתי, הרהרתי, חשבתי ואז ראיתי אותו. הגיע ברכבו למקום אותו ברמן שגר ממש לא רחוק מהפאב, עוקביי שכבר היו בדרך הביתה ליוו אותו לביתו שעה קודם לכן, זה החנה את רכבו למול הפאב.
לאף אחד אין מפתח חוץ ממני, זכרתי את מה שאמר לי שאולי שבועיים קודם לכן…
לא הבנתי מה הוא עושה פה ?! הבחור בשנות העשרים המוקדמות לחייו, יצא מרכבו, הביט ימין ושמאל והתקדם לכיוון הדלת האחורית של הפאב, נשכבתי קמעה ודרך החלון האחורי צילמתי אותו במצלמת הוידאו.
ואז זה קרה… הבחור דילג לתוך פח האשפה הירוק הגדול שהיה מונח למול דלת היציאה של עובדי המטבח מאחור, מכירים את זה, צפרדע גדולה כזו, הייתי בשוק…
עברו 3 דקות שנראו לי כנצח, כאילו והוא טבע שם, כמעט יצאתי מרכבי לבדוק מה קורה איתו, ואז ראיתי אותו קופץ מהצפרדע עם 3 בקבוקי שתייה בגדלים ובצבעים שונים, מלאים, עם פקקים, בקיצור חדשים. "בינגו" צעקתי לעצמי הכי בשקט שאפשר, "בינגו".
הבחור לקח את הבקבוקים לרכבו, במקביל שלף מהרכב 3 בקבוקים ריקים, גם הם שונים בגדלים ובצבעים ואת הריקים חזר והניח בתוך ארגז שהיה מלא בקבוקים ריקים ועמד ליד הדלת.
עכשיו אני כבר ידעתי את הקומבינה, הבטתי לתוך המסרטה, כפתור ההקלטה האדום דלק, חייכתי חיוך גדול ומאושר ותיעדתי את הבחור נכנס לרכב ונוסע.
נסעתי אחריו כשיצא מהרחוב, הגעתי איתו לביתו, תיעדתי אותו נכנס לביתו עם 3 הבקבוקים בידו.
עכשיו נשאר לי רק לשוחח עם השועל הותיק בעסקי האלכוהול, מר שאולי, שיסביר לי עוד יותר טוב איך קורה שהוא לא יודע שהבקבוקים חוזרים אליו ריקים ומישהו אחר ככל הנראה מוכר את תכולתם. ככל הנראה אמרתי… בטוח.
עברו יומיים, הבחור ישב במשרדי וצפה בעצמו, שאולי היה אדום כמו התחת של הבבון מגן החיות העירוני, זה שכולם מכירים, הבחור הודה כי היה זורק במהלך המשמרת את הבקבוקים המלאים כביכול עם הריקים שהיו בדרך לארגז שעמד בחוץ תמיד. אחר כך היה מגיע בעקביות, שולף אותם מהצפרדע ובהמשך מוכר אותם לחבר, ברמן בפאב בתל אביב ששמח לעזור לבוס שלו בפאב לקנות שתייה במחיר מוזל יותר, כזאת שנכנסת למיכלים גדולים יותר וניתן למלא אותם.
אחר כך החזיר את הריקים וברוטינה קבועה יום יומית כמעט, שאולי חשב שהחבר'ה באזור שותים יותר, אבל כסף לא ראה מזה.
והברמן, זה דפק קופות יפות שאת כולן אגב, אם זה מעניין אתכם בזבז על מריחואנה טובה, אקסטזי טוב וכימיקלים שונים.
עברו מספר ימים, הבחור לקח הלוואה קטנה "מסבא" טוב שרצה מאוד שהוא ילמד באוניברסיטה והחזיר הכל לשאולי. שאולי היה מרוצה, גם אני.
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
