חבר קיבוץ / עו"ד אייל סברו
ציון היה גבר בשנות השלושים המאוחרות לחייו.הכרתי אותו באחת ההרצאות שקיימתי בבתי
הכלא. היו אלה הרצאות אודות החוקר הפרטי ופועלו, שקצת נועדו לשפר את התדמית הלא נעימה
לעיתים שדבקה בנו עקב פרסומים אודות מעשים "לא יפים" של חוקרים פרטיים. רובם, אגב, כבר
חדלו להיות חוקרים פרטיים.כשישבתי מול 20 גברים בחדר סגור, רובם עם פרצוף של "מה אתה
רוצה מחיינו", ידעתי שהמשימה לא תהיה קלה, אבל כמו תמיד, אחרי שעתיים איתם הפכתי אחד
משלהם, נפרד מהם בטפיחות שכם חמות ולחיצות יד ארוכות.הביקורים האלה לא היו קלים עבורי,
אבל אהבתי את התוצאה הסופית. לעיתים אף רכשתי לקוחות מקרב האסירים. ציון היה אחד מהם.
הוא לא היה מהעבריינים שהתפרסמו בעיתונות. היה אחד מאלה שגדלו בשכונת מצוקה בעיר במרכז
הארץ. בצעירותו החל להשתמש בחשיש וסמים קלים. ומכאן ועד שימוש בהרואין הדרך הייתה בטוחה.
כשנגמר הכסף לסם החל לגנוב. תחילה רדיו טייפים מרכבים, אחר כך מכוניות, אחר כך פרץ לבתים
וביצע מעשי שוד.בין לבין נתפס, הורשע וישב שנים בודדות בכלא.במהלך אחת הגמילות שעבר באחד
הקיבוצים בצפון הארץ, הכיר את נועה, אחת מבנות הקיבוץ. מי היה מאמין שאחת כמוה, משתתפת
קבועה בחבורת הזמר של הקיבוץ, תתאהב באסיר משוחרר שעבד כשוטף כלים במטבח במסגרת תכנית
גמילה שעבר.אבל האהבה פרחה. השניים נישאו והעתיד נראה מבטיח, וכך גם הסם וההתדרדרות.
הבעיות התחילו.כעת נועה, שהכירה את התופעה מסיפורי הנגמלים בקיבוץ, חוותה אותה בביתה שלה.
בתחילת הנישואים כשחשבה שהריון ראשון ירחיק את ציון מהסם, הביאה את הבן הראשון לעולם.
כשהסתבר לה שטעתה הביאה את הבן השני, אבל שוב טעתה.ציון תמיד חזר לסם.חייהם היו קשים
וכללו פשיטות משטרה בדירה, מעצרים של ציון לתקופות קצרות וארוכות ובקיצור,"חיינו בזבל", כפי
שתיאר זאת ציון.בשוד האחרון שביצע הוא ניסה לירות בשוטר תוך כדי מנוסה. הוא נתפס ונשפט ל-8
שנים.במהלך החישובים על הזמן שנותר לו עד השחרור, "נאלץ" לדקור אסיר אחר כחלק מ"מאבק החיים"
בכלא, כפי שהגדיר זאת.כך גם נגוז הסיכוי לשחרור כעבור 5 שנים.במקביל הלכה והחריפה מערכת
היחסים עם נועה. "היא כבר הפסיקה להאמין לי", אמר, ולזכותו ייאמר שהוסיף, "ובצדק".בשנה האחרונה
היא ביקרה אותו בתדירות של פעם בחודשיים לערך. בכל פעם ששאל אותה על סיבת התדירות הנמוכה,
התחמקה בתירוצים שונים. לעיתים כשהיה מתקשר טרם כיבוי האורות באגף, היא לא הייתה בבית.
"אמא יצאה", "אמא איננה" אמרו לו הילדים. נפשו לא ידעה מנוח.
באחד הביקורים של נועה עם הילדים אצלו, הוא לקח את הבן הבכור הצידה וכשנועה לא הבחינה
שאל אותו:"תגיד, לאמא יש חבר?"הילד בן ה-11 שהיה פיקח מאוד, אישר זאת. "כן, אבא".
ציון התפוצץ. כשהסתיימה ההרצאה שלי באגף של ציון, וכרטיסי הביקור שהונחו מבעוד מועד על
שולחן צדדי נעלמו, ראיתי אותו מביט בכרטיס מקרוב.למחרת ב-8 בבוקר היה על הקו.ב-3 מפגשים
בני חצי שעה כל אחד הוא סיפר לי את סיפור חייו.לאחר המפגש השלישי והאחרון סיכמנו טלפונית
על שכר הטרחה. עברו שעתיים בדיוק וגבר שמן וגדול, מקרר אמקור, מהטיפוסים שלא הייתם רוצים
להיתקל בהם במעלית ב-2 לפנות בוקר, דפק על דלת משרדי."זה מציון", אמר והניח על השולחן
מעטפה, ונעלם.עוד באותו יום עברתי דרך הבית של נועה וציון, בית דירות בשכונה ממוצעת הידועה
כמוכת פשע.כהרגלי שיננתי בעל פה את הכניסות והיציאות מהרחוב ואת הכניסות לבניין. תוך 2
דקות מהרגע שנעמדתי שם עם רכבי כבר הייתי חשוף למבטים שננעצו בי וברכב שלי, כאומרים
'קלטנו אותך,יא מניאק', תוך שהם מהנהנים בראשם למעלה ולמטה.למחרת בבוקר התמקמתי
סמוך לבית.הפעם הגעתי ברכב תצפית גדול מוקף וילונות שהסתיר את היושבים בו ולכן לא
עורר חשד. רק כששני נערים נעצרו ליד חלון הנהג, מחפשים את הטיפ ונורית האזעקה, הופעתי
לרגע בשמשה הצדדית מול פניהם המופתעות. הייתם צריכים לראות איך הם קפצו מפחד.
זה היה מצחיק…
ב-7:45 נועה יצאה מהבית, לבושה ג'ינס וטי שירט. היא הייתה נאה, נאה מאוד. סימן ההיכר
שלה, גם מהתיאור של ציון וגם ממה שראיתי מולי, היה זוג שדיים ענקיים. לא יודע למה, אבל
לכל הקיבוצניקיות שאני מכיר יש שדיים גדולים. מה הן אוכלות כשהן קטנות, אלוהים יודע…
נועה יצאה עם שני בניה ונכנסה לסובארו חדישה. את הבן הגדול הורידה בבית הספר ואת השני
בגן הילדים הסמוך אליו.אחר כך חזרה לביתה.
חשבתי שאני שוב הולך להתייבש ברכב בלי מזגן בחום יולי-אוגוסט, אבל תוך קצת פחות מחצי
שעה היא יצאה שוב. הפעם היה לצידה גבר.הוא נראה בשנות השלושים לחייו, גבוה, רזה,
שיערו אסוף בקוקו ארוך וזהוב. הם הלכו יד ביד.טראח, בום, הכל מתועד. הרגשתי את האדרנלין
זורם לי בוורידים, תחושה שאני כל כך אוהב. השניים נכנסו לסובארו. הגבר ישב בתא הנהג והתחיל
לנסוע לכיוון תל אביב. אני מאחוריהם.כבר בפקק תיעדתי אותם מתנשקים שוב ושוב.
נועה ליטפה באצבעותיה את שיערו של הגבר, הוא החזיר לה נשיקות מהירות בכל 2 דקות בממוצע.
בינגו, בינגו, בינגו, סיננתי תוך כדי תיעוד. תמיד אהבתי את התיקים שנגמרים עוד לפני שהם
מתחילים, והיו לי המון כאלו.הפקק נמשך למעלה משעה וזה היה מעולה בשבילי.
הם עצרו ליד בית קפה בתל אביב והתנשקו ארוכות בתוך הרכב. אחר כך יצאו שניהם מהרכב ונועה
עברה לתא הנהג. בדרך נפגשו פיותיהם שוב והם התחבקו ארוכות.עכשיו כבר היה לי סרט וידיאו יפה.
נועה נסעה והגבר נכנס לבית הקפה.
כעבור 20 דקות של המתנה והכנת הציוד הסמוי שלי, זה שמיוחד לבתי קפה ומסעדות, נכנסתי פנימה.
אספתי עיתון מפינת הקריאה וביקשתי הפוך גדול מהמלצרית הצעירה החמודה שניגשה אלי.
לא הייתי בודד במקום. מימיני ישבו שני גברים, כל אחד בשולחן נפרד, משמאלי שתי נשים שישבו יחד.
הגבר של נועה היה על הבר, מקבל הזמנות, מכין קפה ומפקח על המלצריות.
כיוונתי עליו את המצלמה הסמויה ולחצתי "הקלטה".
כעבור שעה לערך יצאתי משם.
יובל. זה היה שמו. בן קיבוץ מהצפון. כך סיפר לי כשאמרתי לו שהוא "מוכר" לי.
כשאמר לי את שם הקיבוץ בו התגורר נזכרתי מיד שזה הקיבוץ בו הכירו נועה וציון.
זה אומר שהוא ונועה מכירים שנים רבות. תוך שניות חיברתי את הקצוות. יצרתי לעצמי תסריט ברור
של היכרותם, פרידתם בשל אהבתה של נועה לציון ופגישתם המקרית בבית קפה או כשנסעה לקיבוץ
לבקר את הוריה, והחיבוק והנשיקה הראשונה שהזכירו לנועה שכבר שנים אין לה מגע גופני וכתף
להישען עליה.אבל זה היה רק תסריט של הראש הקרימינלי שלי.
עכשיו הייתי בדרכי למקום עבודתה של נועה, חברת היי טק גדולה בה עבדה כמזכירה בכירה.
כשראיתי את רכבה בחניון החברה רווח לי.נכנסתי להמתנה.
בשעות הצהריים, מעט לפני 15:00, יצאה מבניין המשרדים, נכנסה לרכבה והחלה בנסיעה.
כעבור 10 דקות קבעתי בוודאות את המטרה: בית הקפה של יובל.
היא נכנסה פנימה.
סיימתי להחנות את הרכב על המדרכה ונכנסתי אחריה.
שלפתי את המצלמה הסמויה עם העדשה הענקית ותקתקתי תמונה אחר תמונה. הדיגיטליות
של היום מראות לך מיד את מה שתיעדת, ולכן לאחר שסיימה לנשק אותו והתיישבה בשולחן קרוב
לבר, הבטתי במסך הקטן בגב המצלמה. חייכתי. יופי של צילומים.
אחרי שהייתה שם כשעה ליווה אותה יובל לרכבה ונפרד ממנה בחיבוק תוך שהוא מועך את שני
ישבניה, שהיו די רגילים, שהרי עיקר המתנה שקיבלה מההוא מלמעלה היה כאמור… בחזית.
ליוויתי אותה כשנכנסה לביתה והמתנתי. רציתי לראות אם יובל מגיע שוב לביתה.
נאלצתי להמתין זמן רב. בשעות הערב המוקדמות היא יצאה שוב לתל אביב, נכנסה לבית הקפה
ושהתה בו עד חצות. לבסוף חזרה עם יובל לביתה והשניים עלו לדירה חבוקים.
כן, יובל היה המאהב של נועה, התגורר אצלה ונהנה משירותי ההסעה שלה (ומשירותים נוספים).
עכשיו עמדה בפני הבעיה הגדולה: איך מספרים את זה לציון…
למחרת בבוקר שקדתי על דו"ח המעקב של אמש. הוא התקשר ב-8. "בוקר טוב. מה, היום
אתה לא יושב עליה?". "לא, אין צורך. יש לי את כל התשובות עבורך".
"נו… דבר", הוא דחק בי. "לא, אני מעדיף לבוא ולמסור לך אישית".
הוא הסכים, בתנאי שזה יהיה ביומיים הקרובים.
למחרת ב-10 בבוקר התייצבתי בשערי הכלא.
מניסיון קודם שלי עם שירות בתי הסוהר, וכמי שכבר נאלץ להגיע לאסירים עם ממצאים,
ידעתי שאין סיכוי שאוכל להכניס מצלמה ולהראות קלטות. לכן השארתי במשרד את קלטת
הוידיאו והבאתי איתי את דו"ח החקירה ותמונות בלבד.לאחר מיון רגיל ובדיקה ביטחונית
ארוכה נכנסתי פנימה. תוך דקות ציון התייצב מולי. פניו היו אדומות והוא נראה עצבני.
ידעתי שהתשובות שלי יהרגו אותו. "תשמע….". התחלתי לספר את המאורעות של המעקב.
הוא עישן בשרשרת, אצבעות ידיו רעדו. היה עצבני בטירוף."תראה לי את התמונה של הבנזונה…",
סינן. שלפתי את התמונה של יובל והראיתי לו.
"יובל?!!", הוא זעק, "יובל????", "מניאק, יא מניאק…". "אתה מכיר אותו?", שאלתי.
"בטח, בטח. המניאק נוכל, רמאי. ישב איתי בתא שנתיים. הכרתי לו את אישתי. איזה בן קיבוץ
ואיזה בטיח… המניאק מירושלים. אני אבזבז אותו, אני אז…"…
הקללות יצאו ברצף. ניסיתי להרגיע אותו. לא כל כך הצלחתי.
נפרדנו, אני מקווה כידידים.
בדרכי הביתה לא הפסקתי לחשוב. לא על ציון, לא על נועה, אלא על הבנזונה שהצליח לעבוד גם עלי.
קיבוצניק אה?
חפשו אותנו ב- ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il
רוצים לקבל את הסיפור השבועי בכל שבוע מאת החוקר הפרטי אייל סברו? הצטרפו לרז חקירות בפייסבוק!
להזמנת הספרים: "סודות" של החוקר הפרטי ו"זבוב על הקיר" – חייו של החוקר הפרטי מאת החוקר הפרטי אייל סברו רז חקירות לקטעי וידאו של אייל סברו החוקר הפרטי – רז חקירות היכנסו.
"זבוב על הקיר" – חייו של חוקר פרטי "סודות" של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות