3-0 בדרבי // עו"ד אייל סברו

משה היה גבר חרדי, בתחילת שנות הארבעים לחייו, קומתו תמירה, זקנו שחור עם ניצוצות

של לבן ושיער מאפיר קצוץ שעליו מגבעת גדולה, כמקובל בחצר אליה השתייך.פגשתי אותו

שבוע קודם לכן, יצאתי מאולם הדיונים בבית הדין הרבני בתל אביב לאחר עדות ארוכה בתיק

שבו גיליתי לבעל נחמד, אוהב ובעיקר נאיבי, כי אשתו מנהלת רומן עם 2 גברים במקביל, בעת

שהוא עסוק בעבודה קשה. כשיצאתי מאולם הדיונים ופסעתי לעבר המעלית הוא פסע אחריי,

"נעים מאוד אני משה", אמר והושיט לי את ידו, "שמעתי את העדות על העבודה שלך והתרשמתי,

אפשר את כרטיס הביקור שלך?" הגשתי לו כרטיס והוא הבטיח שיתקשר, והנה הוא מולי מספר

לי כי נולד לעולם החרדי לפני 42 שנים, התחתן לפני עשרים שנים בשידוך, הוליד 5 ילדים ועסק

בעיקר בלימוד תורה ובעבודה בבית דפוס קטן בדרום תל אביב. רעיה אשתו עסקה בעיקר בגידול

הילדים ובמשק הבית עד שלפני שנתיים החלה ללמוד בקורס ל"בניית ציפורניים" עם החילוניות

"ואז החלו הבעיות, מעת לעת שמתי לב כי היא פוזלת לעולם החילוני, בהתחלה במחשבותיה

ובהרהורי ליבה אותם העלתה בקול רם ואחר כך פתאום החלה לדבר על יציאה עם 'החברות' הללו

פעם בשבועיים לשתות קפה ועם הזמן זה הפך לפעם בשבוע, עד שהגיע למצב שהיא מדברת על

מעבר דירה לשכונה של חילוניים, העברת הילדים לבית ספר של חילוניים ושלא אדבר על עניין ה…

" מלמל, "איזה עניין אמרת? סקס"… "ששש", אמר לי עם תנועה על השפתיים, "שלא ישמעו אותך"

וראיתי שהוא מובך. חוץ מתולי, החתולה שלי זה 12 שנים, אף אחד לא שומע, הרגעתי אותו, "מה יש

לה דרישות שונות?" שאלתי, "דרישות, ביגוד, אביזרים, מה לא…" אמר, "ולכן הגעתי לרבנות, אני

לא מוכן לחיות כך", "אה הא", אמרתי, "עכשיו אני מבין מה עשית שם ומה אתה רוצה ממני?" שאלתי,

"הרב אמר לי שאם אוכיח שהיא מנהלת 'חיים חילוניים' במקביל הוא יגרש אותה והוא המליץ לי על

בלש, אז אני חושב שאתה יכול לעזור לי"… הסברתי לו את נהלי העבודה והוא הסביר לי את הימים

והשעות שהיא יוצאת עם חברותיה החילוניות, השאיר צ'ק על החשבון ונפרדנו…

עברו 3 ימים, שעת ערב מאוחרת, מכבי תל אביב בדיוק סיימו משחק ליגה עם הפועל ירושלים וכרגיל

ניצחו, ברדיו ראיינו את פיני גרשון על "השגחה עליונה" ואני בדיוק ובמקרה עסקתי "בהשגחה" על

הגב' של משה, שעתידה לצאת כל רגע מביתה. השכונה הייתה שכונה חרדית, ברחוב לא היה איש,

רק פנסי רחוב דלקו, מדי פעם עבר איש חרדי מהרהר בעולמו, בטח לא שם לב אליי, שהייתי ספון

במושב האחורי של המזדה שלי.

עברה כמעט שעה נוספת ודייהטסו הגיעה ונעמדה תחת הבניין בו התגוררו משה ורעיה. דרך הזגוגית

האחורית הצלחתי לראות שמדובר ב- 3 נשים , 2 ישבו קדימה ואחת אחורה, עברה דקה בדיוק ורעיה

נכנסה לרכב, לא הספקתי לראות איך היא נראית ומה היא לובשת, אבל הטלפון שלי חייג ומשה שהיה

על הקו שאל "תפסת אותה?" "כן, כן", עניתי, "דבר איתי מחר בבוקר, זה מפריע לי" והוא התנצל

ונעלם מהקו. נסעתי אחריהן, ככל שהתרחקנו מהשכונה החרדית ומהעיר הזו האורות כבו והמכוניות

געשו והנה עולם אחר לחלוטין. הן הגיעו לחניון של כיכר אתרים בתל אביב, החנו את הרכב, יצאו

ממנו והחלו בהליכה, החניתי גם אני סמוך אליהן ומיהרתי אחריהן. הן היו 3 נשים בנות ארבעים עד

חמישים חילוניות לחלוטין והיא, שלבשה חצאית ג'ינס צרה וארוכה, נעליים עם עקב עבה, אבל

אופנתיות וחולצה לבנה יפה, יחד עם כובע נשים אופנתי, עקבתי אחריהן בזהירות… הן הגיעו לבית

קפה על הטיילת,כזה שיש לו כיסאות גם על החוף ותפסו שולחן ל- 4 על החול. נתתי להן להתיישב

ולקחתי שולחן מרוחק, כשמלצרית חשופת בטן ובעלת "מרפסת נאה" שאלה אותי לשלומי, אמרתי,

"מצויין, אבל חצי ליטר גולדסטאר, יעשו לי טוב יותר, עם אפשר קצת בייגלה וזיתים", היא חייכה

וענטזה לי ארוכות תוך זה שאני בוחן את הקולקציה החדשה של תחתוני החוטיני של דלתא.

אצל הבנות הונחו פיתות, חמוצים, בירות ופסטלים, אצלי הגיעו הבירה, הבייגלה והמרפסת.

הן ישבו למעלה משעתיים, צחקו, דיברו, דיברו ושתו בירות, גם רעיה שתתה בירות, פעמיים 1/3,

צילמתי, לא שאסור לה, אבל אני ידעתי שמשה לא יאהב את זה. כשהן הזמינו חשבון, הזמנתי

גם אני ,כשהן קמו ללכת קמתי גם אני, עקבתי אחריהן לרכב ונסעתי אחריהן עד לבית של כל

אחת מהן,כשרעיה ירדה ירדתי גם אני לביתי.למחרת בבוקר עדכנתי את משה על ליל אמש,

הוא היה נרעש מזה שהיא שתתה בירות, אני ניסיתי להרגיע ואמרתי שגם אשתי חוטאת בכך

מעת לעת, אבל משה… השתולל.קבענו יום מעקב נוסף בהתראה טלפונית וזו הגיעה כעבור 4

ימים, שבוע חדש, אמצע השבוע והפעם יש לה מסיבת יום הולדת של מי מהחברות, כך סיפרה

לו, באיזה מועדון תל אביבי. הפעם איעזר בכרמית, חשבתי לעצמי, כרמית היא חוקרת נחמדה,

בעלת מראה  ממוצע ומח קרימנלי  שעזר לי מעת לעת בעבודותיי. הכנתי אותה ליציאה בערב

והיא אמרה שתשמח לשתות משהו על חשבוני, צחקנו ונפרדנו טלפונית. כשכרמית ואני התמקמנו

תחת הבית של רעיה, סיפרה לי כרמית על נעקבת שהייתה לה לפני שנה בשכונה הזו, חרדית

שהסתבר שעבדה כנערת ליווי ,"לא תאמין", אמרה לי, "הייתה יוצאת מהבית עם חצאית ופאה,

מחליפה לביריות וחזייה ברכב ונכנסת למכון בבורסה חצי עירומה, ממש מקצוענית", צחקנו שנינו

ורעיה ירדה מהבית… הרכב משבוע שעבר הגיע כעבור 10 שניות, רעיה נכנסה לרכב שהיו בו

הפעם 2 נשים והן נסעו לעיר הגדולה. נסענו אחריהן, כשהן הגיעו לאזור אלנבי, כרמית אמרה לי

את שם המקום אליו ילכו, מקום ידוע למסיבות בנות, שאם יגיעו לשם, אני, לא אוכל להיכנס!!!

והיא לא טעתה, המקום היה ברחוב אלנבי, בכניסה עמד רוסי קירח שנראה כמו מקרר אמנה דלת

ליד דלת, על הקירות ליד הכניסה היה רשום, "ערב לנשים בלבד", כרמית הביטה בי וחייכה כוס

אמממק, הפטרתי לעברה והכנתי לה את התיק הסמוי. הן נכנסו פנימה, כרמית נתנה להן 5 דקות,

אמרה לי "ביי זכר" ונכנסה גם היא… עברה חצי שעה ושלחתי לה s.m.s, "מה קורה יקירתי?"…

תוך 10 שניות החזירה תשובה… "מתחמם".ב- 3 שעות שלאחר מכן החלפנו בינינו לא מעט

הודעות כתובות, כשיצאה משם, 10 דקות לפני שרעיה וחברותיה יצאו אמרה לי…

"הלקוח שלך יאהב את זה".כשרעיה יצאה משם היא הייתה ממש שיכורה, חברותיה החזיקו

בה בכל יד והיא הלכה מתנדנדת אל הרכב, תיעדתי הכל ונסעתי אחיהן הביתה. לאחר שהורידו

אותה עצרנו בחנייה צדדית כרמית ואני והרצנו את הסרט שהיא צילמה בפנים… הייתי בהלם…

זה היה סרט ארוך, למעלה משעה וחצי של הקלטה סמוייה שבמהלכה קפצה רעיה על שולחנות

המועדון, ניהלה חיכוכים צמודים ומזיעים עם הצ'יפנדייל החשוף כמעט לחלוטין, שלא נדבר

על הקפצות הטקילה… "נראה לי שבעלה יקבל התקף לב מחר", אמרתי לכרמית, "שיגיד תודה

שהיא לא הולכת עם גברים אחרים", אמרה לי ונאלצתי להסכים איתה, אבל, "בעולם החרדי…

קצת קשה להסביר את זה"… אמרתי לה, "אני בטוח שהם יתגרשו"…

למחרת אחה"צ פגשתי את משה במשרדי, הוא היה מתוח מאוד, מזגתי לו כוס מים מבקבוק

מים מינרלים שפתחתי לידו ולתוך כוס פלסטיק, הוא הודה לי והבין שאני מבין את חוקיו…

הקרנתי בפניו את הסרט  מהמועדון של ליל אמש… הוא תפס את ראשו בשתי כפות ידיו…

"אוי ואבוי… אוי ואבוי"… מלמל…

נפרדתי ממנו בלחיצת יד חמה, ביקשתי ממנו להיות שקול במעשיו שהרי לא בגדה בו עם

גבר זר ("כמאמר כרמית") ולא עם אחרים בשביל כסף ("כמאמר רחב"), הבנתי שזה לא

הרשים אותו…

עברו שנתיים, דרבי "הפועל-מכבי", ישבתי בשער 5 עם "השרופים", מפצח גרעינים ומתאר

לשופט מה עושה אימו מדי יום ביומו… לפתע טפחו על כתפי, "אהלן אייל", פרצוף מוכר,

כיווצתי את הקמטים במצח שלי, מנסה להיזכר מי האיש, לא הצלחתי להיזכר… "משה,

החרדי, הבעל של רעיה, זוכר אותי?"… אמר הגבר עם הצעיף האדום על צווארו… הייתי

בשוק… "א ה ל ן", אמרתי, גמגמתי, "מה שלומך, שלומכם???" "בסדר, בסדר, אל תופתע,

חזרנו בשאלה, כל המשפחה… הכל בסדר ויש לך חלק בזה, קרץ לי… הכל בסדר, רעיה

בהיריון"… בדרכי הביתה לא יכולתי לשמוח על התבוסה שהנחילה הקבוצה שלי

למכבי, 3-0… ידעתי שאני חייב להינות מגן העדן שאני נמצא בו כי בעולם הבא… אני בגיהנום!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

חפשו אותנו ב-  ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il.

 

מאי 30th, 2018|הסיפור השבועי|
‪Google+‬‏