בשם הקבלה // עו"ד אייל סברו

דינה ישבה במשרדי, מבוהלת, נפחדת, הדמעות זלגו מעיניה, לגמה מכוס המים הקרים וניסתה להרגיע את עצמה. "אנא הרגעי", אמרתי, "הבטחתי שיהיה בסדר…".

הסיפור שלה היה מסוג הסיפורים שגורמים לך לזרוק את העט על השולחן באמצע כתיבת הסיפור ולחשוב לעצמך שיש דברים שאפילו הדמיון לא מסוגל לעקל, לצערנו, קיימים כאלו גם במציאות.

דינה הייתה בשנות השלושים המאוחרות לחייה, אישה מלאה, עיניים ירוקות גדולות ויפות. גורלה לא שפר עליה, לאחר שהשתחררה משירותה הסדיר לקתה במחלה קשה, 5 שנים לקח לה להתגבר,לכשהחלימה התפנתה לעיסוקים אחרים, להכיר בן זוג, למצוא עבודה ואכן כך היה, את ישי הכירה דרך מכר משותף, איש קבע, רס"ר, האהבה פרחה והכל היה טוב.

עברה שנה והשניים עברו לגור יחדיו בדירה ששכרו בתל אביב, עברה שנה נוספת, שנתיים נוספות ו – 3 נוספות. 7 שנים חיו ביחד כבעל ואישה, אוהבים, רבים ובעיקר חיים את השגרה.

השגרה הופרה,כשבוקר אחד הודיע לה ישי על רצונו להיפרד, למה? כמה? לא הבינה… ישי רצה להיפרד וכך היה, תוך חודש ארזו כל אחד מהם את מטלטליו עזבו את הדירה ופרשו איש איש לחייו.

בתחילה חשבה שזה "זמני" כשעברו 6 חודשים ולא שמעה ממנו הבינה שזה נגמר.

ברוב צערה, בתחילת שנות השלושים שקעה בדיכאון עמוק. הזמן עבר והיא שמנה ושמנה הגיעה למשקל של 100 ק"ג, עשתה דיאטה רצחנית ולקראת סוף שנות השלושים לחייה ניתן היה לומר שמשקלה יציב, מראה אמנם שמנמנה, אבל בהחלט מושכת תשומת לב.

בצר לה גורלה, בעצת הוריה הדאגנים פנתה למציאת זיווג, תחילה למשרדי שידוכין, שם מצאה בעיקר "חור בכיס" אחר כך לערבי פו"פ שם לא מצאה אהבה ולבסוף פנתה גם לידוענים.

בתחילה ל"פותחת בקפה", אחר כך ל"קורא בשמן", אחר כך ל"קורא ברגליים" ובהמשך בין היתר גם לרבנים כאלו ואחרים.

אצל כולם מצאה אוזן קשבת, לחלקם שילמה ביד נדיבה ולרובם אפילו האמינה.

אחד מהם היה מיוחד, כבר ברגע הראשון כשישבה למולו הביט בעיניה וסיפר לה על המחלה הקשה שעברה, על אהבתה הנכזבת ועל הדיאטה הגדולה שעשתה.

עיניו הכחולות שוו את ליבה, האיש היה מקסים כבן 60 לערך, לבוש גלימה לבנה, זקן שחור ארוך ותמונות של רבנים ידועים על קירות חדרו.

בפגישה הראשונה שלח אותה לביתה לטבול במקווה ולשוב, בפגישה השנייה שלח אותה לחוף הים לבצע טקס "גירוש רוחות רעות" לאט לאט הלכו פגישותיהם ותכפו.

באחת הפגישות כששכבה על הספה בחדר בו קיבל לקוחות ביקש ממנה לנסות ולהירדם תוך כדי תפילתו שלו. להירדם לא הצליחה, אולי בגלל שלא הייתה עייפה, אולי בגלל שפתאום הרגישה את ידו מלטפת את שדיה… נשימתה נעתקה, עצמה את עיניה… האיש מישש, ליטף, מעך… והיא נאלמה דום.

"לא יודעת למה"… אמרה לי, "אבל כעבור יומיים חזרתי אליו שוב"…, תמהתי אבל, יכולתי להבין זאת, לפעמים אנו לא פועלים מכח ההיגיון.

דינה חזרה לאותו "ידוען" כעבור יומיים, גם אז ביקש ממנה לשכב, אז כבר הכניס ידו מתחת לחולצתה וחזר על מעשיו… תאמינו או לא. גם כעבור יומיים חזרה אליו, דינה נשבעה לי שלא נהנתה מזה, שאפילו שילמה כסף על כל ביקור, אבל התקווה שהנה יסתיימו "הטיפולים של הקבליסט הידוע" והיא תמצא זיווג, דחפו אותה לביקור נוסף ונוסף ונוסף.

בביקורים הבאים כבר הפשיט את חולצתה, שם את ידיה על איבר מינו, נישק אותה, בכל פעם תוך כדי מלמול מזמורי תפילה ומילים משונות…

בפגישה האחרונה, שמייד לאחריה הגיעה למשרדי… ביקש ממנה להסתובב, ואז חדר אליה, דינה הקיאה את נשמתה… לידו… והוא טען שזה בסדר, שהרוחות הרעות יוצאות מגרונה.

דינה ביקשה עזרה… ואני הייתי מזועזע!!! קשה היה להתעלם מהמצוקה הגדולה בה הייתה נתונה, האיש שבו האמינה כל כך, מצאה בו תקווה, ניצל אותה, פגע בה ובכבודה, הונה אותה ועוד בשם הדת.

עמדו בפניי שתי דרכים לפעולה, האחת ארוכה יותר וקשה יותר, והיא לשלוח חוקרת, שתבנה מערכת של אמון אצל אותו "ידוען" ואז לבדוק את מעשיו תוך תיעודם, ביקור אחר ביקור…

האפשרות השנייה הייתה לנצל את האמון שקיים בין האיש לבין דינה ולתעד מפגש נוסף, זה יהיה קל יותר, את זה ידעתי, אבל… זה כרוך בביקור נוסף מלווה במעשה נוסף של האיש, ולשלוח את דינה אליו, לא יכולתי.

החלטתי להסביר לדינה את שתי האופציות ולתת לה לבחור, לא לבחור בעצמי, כך עשיתי… דינה בכתה ובכתה ואמרה לי… "אני לא מסוגלת לחשוב שהוא עושה זאת לעוד נשים כל יום…, אני אלך עוד פעם!!!" תוך כדי בכי קורע לב.

לחצתי את ידיה בחום, ביקשתי את התיק שלה, התיק שעמו הלכה אליו כמעט כל יומיים, ביקשתי ממנה לשוב אליי בעוד מספר שעות.

כשחזרה כעבור 5 שעות לערך הסברתי לה את אופן הפעלת המצלמה הזעירה שהוסלקה בכתפייה של התיק, ראיתי זיק של אור בעיניה הירוקות ולא יכולתי שלא לכאוב את כאבה.

קבענו כי כשהיא תהייה בפנים, אני אהיה בחוץ ברכבי עם מקלט הוידאו…

למחרת בשעות הבוקר המתנתי ברכבי בסמוך לביתו… המוניטור היה פתוח… לפתע קיבלתי תמונה… ראיתי את האיש, זקן, עם זקן… מגעיל… גם אותי.

שמעתי את השיח בינהם, אין ספק שזה הפעיל עליה כח מאגי רב, תחילה ליטף את ראשה, את ידיה, התפלל, דיבר בשפת הקודש… האמת, בלבל גם אותי… ואז זה הגיע… הוא תמך בגבה של דינה עד שהשכיב אותה על הכורסא… דינה עצמה עיניה.

האיש לצידה, פתח את רוכסנה… כל אותו הזמן מלמל דברי קודש… התמונה הייתה ברורה…

כעסתי, כעסתי מאוד… האיש ליטף, נישק, גהר מעליה, כשבא על סיפוקו לקח נר וטפטף שעווה על ביטנה של דינה… נשכתי את שפתיי…

כשיצאה ממנו, אספתי אותה ברחוב ליד, חיבקתי אותה והיא בכתה, בכתה הרבה…

יחדיו נסענו לתחנת המשטרה בעיר מגוריו של הזקן… נכנסנו ישר למשרדו של מפקד התחנה… שפכתי את אשר קרה בחודשים האחרונים ללקוחה שלי, אצל האיש שרבים הכירו בעיר… קצין המשטרה לא היה מופתע… "נשים אחדות התלוננו, אבל כשהגענו "לתכלס" חזרו בהן מתלונתן, אנחנו ידענו שמשהו קורה בחדר הטיפולים שלו, אבל… הוכחות לא היו לנו".כשראה את קלטת הוידאו שצילמתי שעה קודם לכן היה נפעם… הודה לי בחום, גבה ממני עדות ארוכה בעזרת קצינת החקירות שלו…

עבר שבוע ימים, המעשה פורסם בכלי התקשורת. אינני יודע איך אבל, כלי התקשורת פנו אליי לקבלת קלטת הוידאו, כמובן שסירבתי לשתף פעולה, האיש נעצר, בהמשך שוחרר ותיקו מתנהל כיום בערכאות… את דינה לא ראיתי מאז, גם לא ניסיתי… נותן לה זמן לרפא את הפצעים…

חפשו אותנו ב-   ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il