…בוא לגדול איתנו…  //  עו"ד אייל סברו

 

רחל הייתה עובדת בנק נחמדה, במשך 10 השנים האחרונות שחשבוני התנהל בבנק הספציפי

הזה, נתנה לי שירות טוב.בכל פעם שנכנסתי לבנק וזה לא קרה הרבה, מצאה לנכון להכין לי

כוס קפה, להחמיא לי על הסיפור של השבוע האחרון ולחייך בלי הרף.כשטלפנה לנייד שלי

בוקר אחד חשבתי שצריכים אותי בבנק. הופתעתי שאמרה, "לא, הפעם אני רוצה לבוא אלייך",

"כמובן, כמובן" אמרתי, "אשמח להכין לך כוס קפה" ואכן הכנתי לה כוס קפה.רחל עבדה בבנק

למעלה מ- 20 שנים, אישה נחמדה, נשואה לעופר, הפלא ופלא פקיד בנק אף הוא. השניים

מסתבר הכירו באחד מימיי העיון של הבנק בהיותה צעירה ויפה, בעצם גם עכשיו הייתה יפה,

יותר מיפה הייתה שופעת, קשה היה שלא לתקוע מבט בחזה הגדול שעה שהיא עצמה לא טרחה

להסתיר אותו.גם עכשיו כשישבה למולי  דומעת בעיניה, הייתה עם חולצה בעלת מחשוף גדול

שהבליטה את זוג שדיה הגדולים. מודה, חטאתי, גם אני במבט.רחל נישאה לעופר, השניים

הולידו 3 ילדים שהגדול ביניהם עמד לפני גיוס זה עתה, אבל מסתבר שלא בעיית הגיוס הביאה

אותה אליי, אלא עופר בעלה. לפני שבועיים, כך סיפרה לי, הוזמנו כל עובדי הבנק המצטיינים

להופעה של שלמה ארצי  בקיסריה, כמובן שרחל כעובדת מצטיינת זכתה לזוג כרטיסים והיא

ועופר הגיעו להופעה. ההופעה הייתה ענקית, נהנינו, רקדנו, השתוללנו, אבל… בדרך החוצה,

כשעופר ניגש למצטיינים של הסניף שלו(עבד בסניף אחר, בעיר אחרת), ניגש אליה גבר, לחץ

את ידה, הציג עצמו כעידן ואמר לה "הגיע הזמן שתדעי, בעלך בוגד בך עם מנהלת הסניף שבו

הוא עובד"… רחל החסירה פעימה, ולפני שהספיקה לומר, רגע, מי אתה? הסתובב האיש ונעלם…

רחל הייתה המומה, כשעופר חזר ושאל "רחל, קרה משהו? את חיוורת!", גמגמה משהו על נפילת

לחץ דם ומיהרה לרכבם. כל הדרך הביתה שתקה, כשעופר לחץ אמרה שלא חשה בטוב. כל הלילה

לא ישנה, הפגישה עם האיש לא נתנה לה מנוח. מי זה? למה ניגש אליה?איך הכיר אותה? האם

נכון הדבר? ועוד ועוד שאלות !!! "יכול להיות שהייתי צריכה לפנות לבעלי ולומר לו, ישר בפרצוף,

אבל עכשיו וכאן זה הזמן לומר לך שכבר מזמן אני חושדת בעופר. בשנה האחרונה יש בנינו המון

בעיות, זה התחיל מהזלזול שלו כלפיי, פתאום החל מדבר אליי בזלזול , המשיך בחוסר האכפתיות

שלו מהילדים, פעם היה בודק להם שיעורים, יוצא איתם לקניון ומזה זמן ארוך שהם לא מעניינים

אותו. ההפך, יש לו המון מחלוקות איתם ונוסיף כל מיני היעדרויות שלו לא מוסברות. איחורים

קבועים, כמעט על בסיס יומיומי ועוד ועוד. וגם במיטה אמרה והשפילה עיניה, פתאום אני צריכה

ללחוץ לשכב איתו ולא ההפך, כמות שהיה ב- 20 השנים האחרונות"."אז למעשה הרגשת שקרה

משהו, שהוא בוגד בך",אמרתי, "חשדתי", ענתה לי, "אבל, מי כמוך יודע, הדחקתי את זה, לא

רציתי להאמין, היה לי יותר נוח להאמין לתירוצים שלו, לסיפורים שלו, לכן מיני'חארטות' שמכר לי,

אבל, נשבעת לך, אייל, בכל פעם שקראתי את הסיפור שלך ידעתי כי הוא בוגד בי. כי הסיפור שלי

הוא כמות הסיפור של כולם וידעתי את זה".דיברנו עוד שעה לערך, כשיצאה ממני לחצתי את ידה

בחום, "יהיה בסדר", אמרתי, "אעשה את זה הכי מהר שאפשר".למחרת בבוקר המתנתי בשכונת

הוילות הותיקה בהרצליה.ראשונה יצאה מהבית רחל, חצי שעה אחריה יצא עופר, לשניהם הייתה

מזדה לנטיס, לבנה, אבל היה לי המספר של עופר ולכן לא התבלבלתי. נסעתי אחריו, הוא נסע

לאט,אני לאט יותר. כעבור חצי שעה וקצת הגיע למקום עבודתו, כשהוא גלש לחניון מיהרתי להיכנס

לסניף שכבר הותרה הכניסה אליו, כיוונתי את המצלמה הסמויה למעלית וחיכיתי שתעלה מהחניון,

שאצלם אותו נכנס לעבודתו ואכן כך היה. כעבור 2 דקות המעלית נפתחה והוא נכנס, צעד לעבר

המחלקה בה ידעתי שעבד, אבל במקום להיכנס למחלקה המשיך ישר. המשכתי ללוות אותו בסמויה,

הוא הגיע לקצה הפרוזדור, שם נכנס לאקווריום המנהלת, הוילונות הורטיקלים היו מוגפים, אבל ניתן

היה לראות את צל גופו ללא בעיה כשהתכופף מעבר לשולחן ונשק על שפתיה. כך, בלי שום התראה,

ליד כל עובדי הסניף, ללא ניסיון להסתיר שום דבר. עכשיו כשידעתי שאותו "עידן" אמר אמת לרחל,

התחלתי לתכנן את מהלך היום. חיפשתי את מקום קבלת הקהל הרגיל, היו שם עשרות אנשים, זה

היה סניף גדול.לקחתי מספר שבישר לי על 30 אנשים להמתנה, לא נבהלתי, ממילא אין לי כסף

להפקיד, חייכה הבועה מעל לראשי. כיוונתי את הסמויה לאקווריום המנהלת והמתנתי, כשהגיע התור

שלי כבור 50 דקות, קמתי ולקחתי מספר נוסף, שוב לעוד 40 איש הפעם. וואלה הרהרתי לעצמי,

מי המשוגע שעומד בתור כל הזמן הזה ועוד בסוף שומע בכמה הוא במינוס ?!!!

לאחר שעתיים המתנה ואיש אחד שחשב שאני משוגע כשהגיע התור שלי ולא נכנסתי לעמדת הכספרית,

שיפרתי עמדה לרכבי. המתנתי לו מחוץ לבנק, סוגר על היציאה מהסניף והחניון הצמוד לשם נכנס עם

רכבו בבוקר.כששומר הסניף סגר את הדלתות נכנסתי לכוננות, ידעתי שיתכן ויצאו לארוחת צהריים.

היו לי בעבר מעקבים אחר כאלו שעבדו בבנקים, ידעתי את שיגרת עבודתם והפסקת הצהריים שלהם

הייתה זמן טוב לפורענויות.לא טעיתי, עברו 10 דקות בלבד והשומר הגדול פתח את הדלתות והוא

יצא החוצה יחד עם אישה נוספת, כזו שנראית כמנהלת סניף. שניהם עם משקפי שמש צעדו יחדיו.

זינקתי מהרכב, חוטף את תיק הצילום וצועד מאחריהם, 20 מטר הפרידו בנינו, לפתע חיבק אותה

והיא הניחה ראש על כתפו, תיעדתי זאת. הם חלפו רחוב או שניים ונכנסו לבניין מגורים. נתתי להם

להיכנס ולעלות במדרגות, כשדלת דירה בקומה השנייה נטרקה, דילגתי למעלה, על הדלת היו רשומים

שמות של בנים ובנות, דהויים ומחוקים. הבנתי מייד שזו דירה מושכרת, מיהרתי לתיבת הדואר, גם

עליה היו רשומים שמות של בנות ובנים, מחוקים יותר ומחוקים פחות. אהה… אמרתי לעצמי, יש להם

דירה מושכרת…עכשיו היה הזמן לתרגיל מספר 1, במקרים כגון אלו… נתתי למחוג הגדול בשעון שלי

לרוץ. עברו 15 דקות בדיוק ופתחתי את ארון החשמל והופ' דילגתי לקומה למעלה מכוון את מצלמת

הוידאו בין חרכי המעקה והמדרגות. עברו 3 דקות בדיוק והדלת נפתחה, עופר יצא עם תחתוני בוקסר

פרחוניים בלי חולצה, בלי נעליים ובלי חליפת הבנקאי שלו, ופתח את ארון החשמל. עצרתי נשימתי

לדקותיים, כשנסגרה הדלת שמעו אותו צועק, "ממי, זה החשמל קפץ, כנראה המזגן הישן בחדר מקצר",

חייכתי. ידעתי שהמיקרופון הרגיש של מצלמת הסוני שלי קלט גם את זה. מיהרתי למטה, בחרתי בניין

שקט מעבר לכביש והמתנתי בין עמודי הבניין. עשיתי עצמי מחכה למישהו שירד כשירדה זקנה נחמדה

והביטה בי לפשר מעשיי. עברו 40 דקות והם ירדו יחד, יד ביד, בחציית הכביש התחבקו והוא נשק לה.

מאוהב הבחור, אמרה הבועה שמעל ראשי, הלכתי אחריהם. כשנכנסו לסניף התנעתי את הרכב שלי

שחטף דוח חנייה, וואלה, איזה פקחים זריזים, אמרתי לעצמי, הדלקתי מזגן ועפתי משם.

למחרת בבוקר התקשרו אליי מהבנק, לא, לא חרגתי מהמסגרת אשראי, זו הייתה רחל. בהפסקת הצהריים

שלה הגיעה למשרדי, שלא מרוחק כל כך מהבנק. הראיתי לה את דוח המעקב, התמונות וקלטת הוידאו,

היא בכתה בקול רם. הגשתי לה כוס מים וטפחתי על השכם שלה, "יהיה בסדר", אמרתי, "יהיה בסדר"…

מאז עבר זמן, רחל ועופר התגרשו, רחל סיפרה לי כי גם מנהלת הסניף התגרשה מבעלה ועופר והיא

חיים יחדיו. רחל עצמה התאוששה, לאט לאט, מדי פעם כשנכנסתי לסניף ראיתי אותה דומעת…

אגב, החלפתי בנק…

חפשו אותנו ב-  ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.

את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il

 

 

 

 

רוצים לקבל את הסיפור השבועי בכל שבוע מאת החוקר הפרטי אייל סברו? הצטרפו לרז חקירות בפייסבוק!
להזמנת הספרים: "סודות" של החוקר הפרטי ו"זבוב על הקיר" – חייו של החוקר הפרטי מאת החוקר הפרטי אייל סברו רז חקירות לקטעי וידאו של אייל סברו החוקר הפרטי – רז חקירות היכנסו.

 
 
 
 
 
 

 

"זבוב על הקיר" – חייו של חוקר פרטי "סודות" של חוקר פרטי אייל סברו – רז חקירות

הסיפור השבועי של החוקר הפרטי אייל סברו – רז חקירות. הסיפור השבועי הינו סיפור המבוסס על תיק חקירה אמיתי שטופל במשרד רז חקירות – אייל סברו החוקר הפרטי ועורך דין לענייני משפחה, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים. הסיפור הינו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.

יוני 25th, 2018|הסיפור השבועי|
‪Google+‬‏